הבריחה מירושלים

מדי כמה חודשים מפו?צצים עורכי העתונים את העמודים הפנימיים בכותרות נוסח "הבריחה מירושלים", כשהבריחה המדוברת היא עזיבתם של תושבים חילוניים את העיר. ירושלים של היום, כך נדמה, מורכבת בעיקר מחרדים, ערבים, מובלעת חילונית המסרבת להרים ידיים וכמה הומואים ולסביות שמתעקשים לצעוד ברחובות ולקבל מטח אבנים בגאווה. מי שהולך לישון בעיר עם דו-קיום שלא יכול להתקיים, בל יתפלא שכשיתעורר יגלה שכל השאר לקחו את השק"ש והלכו לישון אצל השכנים.

ביום ראשון האחרון עלינו לירושלים. הסיבה: משחק מלחיץ בין בית"ר לחיפה באצטדיון טדי. נצחון של הצהובים-שחורים מחזיר אותם למקום הראשון ומערער את נפשי המעורערת גם כך. ממשחקים מפחידים כאלה חייבים להתרחק, ומכיוון שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם פחד היא להביט לו בלבן של העיניים, הודעתי ללימור להעמיס את עצמה על האוטו, למלא דלק, לקחת מעיל ולהכין דרכונים.

בדרך התלולה לעיר הקודש החליטה לימור, שגרה תקופה מסוימת בעיר, לקחת פיקוד והחלה לשאוג עלי פקודות מכ?וונו?ת: בכיכר הזו שמאלה, בכיכר ההיא ימינה, אח"כ פרסה ותמצא חניה. כמובן שלא הבנתי כלום, ותוך דקותיים היינו על הדרך הבטוחה לבית ג'אלה. למזלנו, שלט גדול ואדום כמה ק"מ לפני הלינץ' הקרב ובא, הזהיר על הבאות אז הסתובבנו וחזרנו לשטחי פחות עויין. אחרי כמה סיבובים השארנו את האוטו ליד "כיכר השוטרים" וחיפשנו את הבר הקרוב.

שלוש דקות מטכ"ליות והיינו ב"שלומצי", בר חביב ברחוב שלומציון המלכה. אפלולי משהו, מנורות עגלגלות בצבע אדום, בר מלבני גדול, כמה שולחנות וספות מסביב (בתל-אביבית מכנים את זה "לאונג' "), כעשרים לקוחות בזוגות יושבים שקטים וברמן אחד בבר. התיישבנו בקצה המרוחק על הכיסאות המרופדים ונשמנו לרווחה, הלם התרבות לא היה חזק כמו שחששנו. ואכן, השלומצי מסתמן כתשובה הירושלמית לברים התל-אביביים הממוצעים: עיצוב מוקפד, מוסיקה גלגל"צית שנעה בין הנדוש (דפש מוד) לדביק (בריאן אדאמס) ועד לרע (דין דין אביב), מבחר אלכוהול גדול ומטבח מושקע שמגיש את כל המנות הנכונות- כנפיים, המבורגר וסלטים לעיזים שבינינו.

הברמן, אליאור שמו, בחור גבוה, חבוש קסקט מוטה הצידה, בדיוק בזווית הנכונה (כנראה) היה התענוג האמיתי. חייכן, קשקשן וכזה שעושה חשק להישאר למרות המוסיקה. כשהבין שמדובר בלקוחות לא מקומיים הוא הסביר קצת על השלומצי תוך דגש כי מדובר בבר המזוהה עם הפועל י-ם, כך ששירי אהבה לבית"ר לא נשמע פה. השתכנעתי והזמנתי פור רוזס עם קרח (28 ש"ח). לימור, מסובכת כתמיד, ביקשה שיכין לה מרגריטה על בסיס שארטרז ירוק (38 ש"ח). הוא הכין, היה חזק מאוד וטעים מאוד, נהנינו משלישיית מיני-המבורגר מפוצצים בשומן כבש (42 ש"ח) שהיו מעולים והכל היה מצוין.

ואז, לפתע, אליאור נעלם ואיתו כל הכיף. נותרנו על הבר ללא יחס כלשהו מהברמנית שצצה לה משום מקום, ועם כל הכבוד- אנחנו עלינו ירושלימה כדי לברוח מהניכור התל-אביבי, לא כדי לחוות אותו 800 מטרים מעל גובה פני הים. עשרה אוהדי חיפה, מצוידים בצעיפים ירוקים ופנים נפולים, נכנסו והתיישבו בשקט דכאוני מולנו. סיפרו שקיבלו בראש 1-4 וזה, כנראה, היה הרמז שלנו ללכת. שילמנו 147 ש"ח לפני טיפ ויצאנו לקור הירושלמי.

ניסינו למצוא את האוטו אך התברר שצעדנו לכיוון ההפוך. רגע אחרי שנפל האסימון שמענו רחש מכיוון אחד המבנים הסמוכים, וכשהתקרבנו ראינו שמדובר בבר נוסף ומעט חבוי- "יהושוע". נכנסנו פנימה כי ירושלמים שמחים ושיכורים זה מה שהיה חסר לנו באותו הערב. בר בצורת ח' עמוס בצעירים מקומיים, השולחנות בצד היו מלאים אף הם ומוסיקת רוק קצבית התנגנה ברקע.

בתוך הבר הסתובבו בחורה גבוהה ורזה ובחור שמנמן ונמוך שדאגו לנו למקומות על הבר תוך כמה דקות. היהושוע, כך הסתמן, הוא מעין פיק-אפ שכונתי שכזה, כשההבדל בינו למקביל התל-אביבי הוא הנינוחות. ביהושוע לא הרגשנו באווירת ההטרדה המינית שקיימת בלא מעט פיק-אפ תל-אביביים, כולם ישבו עם חיוך על הפנים ואלכוהול בכוס, שתו שוטים של ג'יימסון וסטולי קריסטל, ממש כמו בתל-אביב!!! התפעלנו מהמיצג והזמנו שלוש טובורג שליש. פה היתה הפתעה, כי מתברר שיש כוסות של 200 ו-400 מ"ל, והסבירו לי שזה הקטע בירושלים: מוות לשליש וחצי ליטר. האם אכן מדובר בקטע ירושלמי או שמא גחמה פרסונאלית של היהושוע? אינני יודע, אך היה מעניין לשתות 200 מ"ל טובורג (12 ש"ח) מתוך כוס שמשמשת - ביום טוב- ככוסית לוודקה רדבול.

רוב האנשים היו בגילאי העשרים ומשהו. אני טענתי שכולם סטודנטים באוניברסיטה, ולימור השיבה שהבעיה אצלי היא שאני משוכנע שכל מי שגר בירושלים ולא חובש כיפה או כאפייה הוא סטודנט. האמת? היא צודקת, כל הירושלמים שאני מכיר עזבו את העיר מזמן. כנראה כמה מזוכיסטים נותרו כדי לשתות בירה מכוסות קטנות.

לקראת אחת בלילה האווירה נרגעה והחלטנו לחזור לארץ. שילמנו 84 ש"ח, נפרדנו מהמאבטח החביב והצלחנו למצוא את האוטו.

ערב שתיה פולקלוריסטי ואותנטי נוסח ירושלים זה לא היה. האלכוהול אותו אלכוהול, המוסיקה אותה מוסיקה והים אותו ים. האשמה עלינו, בחרנו בברים שלא מביעים את ההווי הירושלמי כהלכתו. בעצם מה זה "כהלכתו"? לא ציפינו לריקודים על הבר עם כורדים מרחוב אגריפס תוך ספירה משותפת עד "מא-אתיים", אז אולי הציפיות שלנו היו חסרות כל קשר למציאות.

קבענו שלפני הביקור הבא מבררים טוב על בר ירושלמי אסלי, רק לא לאכזב את הסטיגמה שטבועה בראש. יום ראשון, ה-13 במאי, הפועל מגיעה לטדי, אני מכין את הכבד. ירושלים, היכנסי לכוננות ספיגה. "אם אנצחך ירושלים, יישכח הנמני; יידבק ישבני לכסאי אם לא אשתכר-כי, אם לא אעלה את הפועל אל ראש טבלתי". ואימרו אמן.

שלומצי- רחוב שלומציון המלכה 18, ירושלים. טל. 02-6254999
יהושוע- רחוב בן סירא 18, ירושלים. טל. 02-6246076