וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שחוק אך מפתיע

האחים מנצור

19.3.2007 / 0:53

האחים מנצור התחברו לשורשים המסורתיים והלכו לאכול בפסיפיק הכשרה. למרות נתוני הפתיחה שלהם ושלה, הם גילו שיש לכולם עוד לאן להגיע

במובנים מסוימים, מסעדת פסיפיק מזכירה קצת אותנו. גם היא מתחילה בנקודת זינוק נמוכה יחסית, אבל כמונו היא בהחלט בכיוון. חוץ מזה גם לה יש שטיקים שהיא לעיתים ממחזרת.

נתחיל מנקודת הזינוק. אם נביט למציאות בפרצוף, להגיע לעיר הגדולה מהפריפריה, זו לא בדיוק נקודת זינוק מי יודע מה. כשהחבר הכי מצליחן שלך הוא בעל מינימרקט בראשון לציון, אין הרבה סיכוי שעם הקשרים שלו הוא יזניק אותך קדימה. (ואף מילה על השד העדתי. בתור פרענקים אנחנו יודעים שבנושא הזה לא כדאי לעצבן את האליטה האשכנזית). אם תוסיפו לכל זה את העובדה שמסעדת פסיפיק שוכנת בבית מלון, תבינו עד כמה נקודת הזינוק שלה נמוכה. מלונות, מה לעשות, זה לא מה שהיה פעם. אין להם את השארם של שנות השמונים, ורבים מהם גם לא שופצו מאז. מסעדת פסיפיק, מבחינת הדקורציה היא בדיוק כזאת. עיצוב ישן, שטיח מקיר לקיר שידע ימים יפים יותר, והנוף המדהים בפוטנציה לחוף הים של תל אביב, מתקלקל כשרואים את זווית הקיר המתקלף והישן מחוץ לחלון. ועדיין לא הזכרנו במילה את הכשרות שמחייבת מסעדות של בתי מלון.

האספקט השני של הדמיון גם הוא דורש פירוט. בואו נגיד את האמת: עוד לא עשינו את זה בעיתונות. לא ברור מי קורא אותנו (חוץ מניר מרמת ישי, וממכם), עוד לא קיבלנו תכנית טלוויזיה ויש לנו עוד דרך לעבור עד שנהיה אושיות בתחום. אבל, אנחנו יודעים שאנחנו בדרך. מגיל צעיר חינכו אותנו בשכונה שאם יש לך את זה, ואת סט הכלים המתאים, בסוף תצליח לפרוץ כל מנעול. מסעדת פסיפיק במובן הזה, דומה לנו. יש לה שף כשרוני, לעיתים יש לו הברקות, פה ושם הוא משחק אותה, אבל יש לו עדיין לאן להתקדם. זה עדיין לא בדיוק זה.

הדבר השלישי שדומה הוא השטיקים. אנחנו, בואו נודה, פורטים בדרך כלל על אותם המיתרים, מתבדחים באותו הסגנון ולא מפסיקים להזכיר לכם מאיפה באנו. וכל עוד זה עובד אנחנו מבסוטים. גם בפסיפיק, יש להם איזה שטיק או שניים, שבמנה הראשונה שאתה פוגש בהם זה מגניב ואחרי פעמיים שלוש, זה שחוק ולא בדיוק עובד.

מחיאות כפיים לסטייק אדישות לסלמון

המנה הראשונה שהייתה ממש יופי, הייתה נתחים של טונה צרובה על גוואקמולה. לא שלא נתקלנו בשילוב הזה קודם, אבל כאן הוא בוצע למופת. הטונה לא הייתה פרוסה, היא הגיע בנתחים והיה מאוד מתגמל לפרוס אותם באמצע ולגלות שלמרות הפריכות בחוץ, בפנים הבשר חי ובועט. הנתחים נחו על קוביות זערוריות של אבוקדו מתובל היטב, שהיה מנוקד בגמבה ושאר ירקות, קרקר בצק עלים עם זרעונים ולמעלה מעל לכול נח לו פלפל חריף אדמוני ואכזר, שהיה קלוף, מתמסר, ומקופל על המנה בצורה שובבה. מה נגיד, פיתחנו ציפיות.

הסלט הירוק שטעמנו היה פחות טוב מן הטונה, ופחות טוב בכלל. ראשית הוא היה כמעט כולו חסה אמריקאית. נכון שעלי בייבי יצאו לכולם מכל החורים, אבל חסה אמריקאית היא ממש לא הפתרון. כאן גם התחילו לצוץ השטיקים הקטנים, כשבני דודיו של הקרקר השובב מן המנה הקודמת הופיעו גם כאן בצורת מקלוני בצק עלים מנוקדים בזרעונים.

לעיקריות אכלנו שתיים: פילה סלמון על פירה עם ירוקים וסטייק. הסלמון היה בהחלט טעים, עשוי היטב וכולי, אולם אין להתכחש שבשנים האחרונות הפך הסלמון למקבילה הימית של העוף. כולם יודעים להכין אותו, כולם מכירים אותו, וקשה להפתיע איתו. הפירה, למרבה הצער, לא צלח את מכשלת הכשרות. פירה טוב דורש איזושהי תמיכה של שמנוניות, וחמאה היא האופציה הטבעית. ברוב המקרים אופציות כמו שמן זית הן לא רק פתרון, הן אפילו עדיפות. אבל פירה, חברים, לא אוהב שמן זית.

דווקא בגזרת הסטייק נרשמו מחיאות כפיים. נתח משובח, רך וטוב, צלוי בדיוק למידה שביקשנו, ולידו קוביות קטנות וחביבות של בטטה. לעומת הפירה, הצלייה הוציאה מן הבטטה את המקסימום ועוד קצת, והקוביות נזללו עד האחרונה. אבל רגע, מה זה? היי, הנה חברנו הפלפל החריף המגולגל מן המנה הראשונה! והנה גם קרקר הבצק עלים. יהיו שיגידו לייט מוטיב, אנחנו חשבנו שזה קצת חוזר על עצמו.

מלכודת הנבדל בקינוחים הכשרים

אל הקינוחים ניגשנו בזהירות. מסעדה כשרה היא מלכודת נבדל קלסית לקינוחים טובים. פסיפיק צלחה את המבחן היטב. טוויל (שם מפואר לתחתית פריכה) של שקדים ותותים עם קצפת היה מצוין, בגלל שהקצפת לא הייתה ריץ' רחמנא לצלן, אלא קציפת קוקוס משובחת. הפונדנט גם עבר את המבחן בביטחון וגם כאן לא נדרשו פעלולים אלא רק שוקולד משובח ותשומת לב לפרטים. כדור הגלידה הפרווה שליד הפונדנט היה פשוט מיותר, כי זו בדיוק דוגמה לניסיון בלתי אפשרי מלכתחילה לעשות גלידה וניל משובחת שתהייה פרווה.

לסיכום, יש עתיד. עוד קצת התעקשות בהתגברות אינטליגנטית על מכשלות הכשרות, בחירה יותר נבונה של יין הבית (אמרלד ריזלינג? חבר'ה להתעורר) ויש כאן אופציה מצוינת לארוחה טובה, ולא רק כשלוקחים את הדודים הדוסים מאמריקה (או את אימא, במקרה שלנו).

הירקון 145 - מלון קראון פלאזה, תל אביבטלפון: 03-5201169פקס: 03-5201114

sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully