כבר בכניסה מבינים שהבחורה החדשה בשכונה רוצה להדהים. החלל של מסעדת צפרה האסיאתית (בת חודש וחצי) הוא מרשים, גדול, ירוק ושחור. התקרה גבוהה, קלועה ונותנת תחושה של שהייה בסלסלת אידוי מבמבוק. השולחנות ארוכים, צרים, שחורים ועבים נוסח מסעדת וואגמאמה בלונדון וצוות המלצרים גדול, ממושמע, חרישי, אלגנטי ועירני (יש יגידו אפילו יותר מדי. בנזוגי טען שהדריכות שלהם מדאיגה אותו).
תפריט המסעדה מגוון באופן לא שכיח. למה לומר תפריט בעצם. מדובר בארבעה תפריטים מורכבים במיוחד. תפריט צהריים, תפריט ערב עם 53 מנות, תפריט קינוחים ותה ותפריט משקאות שבו בין השאר 21 קוקטיילים מקוריים של צפרה. כולם בכיוון אסיאתי מתפלפל. התחושה היא שדמות היפראקטיבית במיוחד עומדת מאחורי המקום והיא זו שהשקיעה במורכבות של כל מנה, כמו גם בחדרי בשירותים המרשימים בצבע ליים, שבכיורים העמוקים שלהם העשויים מחרסינה כבדה, אפשר לרחוץ שני תינוקות בו זמנית. הדמות הזאת היא כמובן אבי קונפורטי השף-שותף מ"צ'ימיצ'אנגה" לשעבר, שיצא להרפתקאה החדשה הזאת עם שתי שותפות ובהשקעה של 1.6 מיליון דולר.
מדובר במיזם ענק, שאפתני ויצירתי. קונפורטי מודיע מראש שהוא פחות מתרגש ממקומות קטנים ואינטימיים שרק 40-80 יחידי סגולה יכולים להנות מהם. ב"צפרה" יש 175 מקומות ישיבה, חדר פרטי ל-22 איש, אופציה ל-80 מקומות ישיבה נוספים ברחבה הצמודה למסעדה והשף גם רוצה להאכיל בהמשך בטייק אווי, את כל תושבי העיר בעזרת מערך שליחים משלו. ושמדובר יהיה בשליחים עם ג'יפיאסים שנוסעים על אופנועים. לא על טוסטוסים!. כן, כן, השכלתו הגבוהה של קונפורטי במנהל עסקים ובמנהל בתי מלון מתבטאת היטב בשטח.
ארל גריי בטעם שוקולד
צפרה המושקעת, עם המנות שפונות לקהל מתוחכם שאוהב שמאתגרים אותו, מתאימה מאד לאיזור בו התמקמה - רחוב יגאל אלון על גבול שכונת ביצרון המשתדרגת. איזור שמשרדי חברות ההיי טק הגדולות מתחילות להתרשת בו וששני מגדלים המיועדים למשפחות ההיי טק עומדים להיבנות בו, ממש בסמוך למסעדה (האופר הפיליפיניות ימותו על זה).
בערב, ארוחה של מנה ראשונה, עיקרית וקוקטייל יכולה להגיע ל-150 ש' לאדם. בצהרים יש דיל: מנה ראשונה, מנה עיקרית ומשקה פיוז'ן במחיר המנה העיקרית (מנות מוקפצות וגדולות עם אטריות או אורז עולות 45-53 ש', מנת דג או בשר 56-88 ש').
החלק המכריע של המאכלים שטעמנו, היה מרשים. סלט קלאמרי ובצל הגיע בגוון כתום מסנוור ועם תיבול שלא דמה לשום דבר שטעמנו בעבר, של 25 סוגי תבלינים ופלפלים (תמיד קל לחשוד בקונפרטי שהוא מגזים עם היכולות הסיפוריות והציוריות הגבוהות שלו. למה 25 סוגי תבלינים? למה לא 37?). הקלאמרי היו רכים בצורה ממכרת, חברו אליהם צ'יפסים קריספים קטנים של גזר, סלק וצ'אפטי מקמח חיטה מלא ופרוסות הבצל פילפלו את כל העסק. מנה שתהפוך לקלאסיקה של המסעדה.
גם סלט השורשים, טופו ועשבי תיבול היה מצויין וכמוהו גם החציל המאודה ברוטב סויה, חומץ אורז, שום ובצלים ירוקים. על האגרול הלא מפתיע ברוטב מנגו ועל כנפי העוף המפודרות בשבבי אננס ועטופות בתמצית צ'ילי, אפשר לוותר. תוכן חדש לחיים שלכם הם לא יוסיפו.
בגלל שאת העיקריות היותר זולות בתפריט ממילא תטעמו לבד כצרכנים נבונים, הלכנו על הנואה פאד פריק. זה לא שמו של הבחור ההודי שאחותכם משתרללת איתו כרגע בגואה, אלא שמה של מנת נתחי סירליון (בשר רך ושמן במידה) עם צ'ילי יבש, קשיו ושום. מיקס לא גדול מדי ומנצח לגמרי ששווה את ה-88 ש' (בעיקר במסגרת הדיל). גם הדג האורגני והמאודה (מקיבוץ גבע) היה רך, עסיסי באופן לא מצוי ומחוזק ברוטב מאוזן מאד של סויה סינית מתוקה, יין אורז, בצלים ירוקים וג'ינג'ר (גם 88 ש').
המנות האחרונות המשיכו עם הקו המתוחכם. עוגת הארל גריי שנאפית עם שמן ברגמוט יקר לא הזכירה בטעמה תה אלא שוקולד עשיר ומשובח. היא היתה רכה, מתפנקת, רטובה במידה והגיעה עם כדור גלידת ברגמונט-יסמין מרעיש בציפוי מסוכר.
על מנת קרם הברולה הטעימה, המקושטת בזביון ג'ינג'ר ועלי פילו מזוגגים, קונפורטי סיפר שנבנתה בהשראת אביו רופא השיניים שמדקדק בכמות החלבונים ולכן כוללת חלב במקום שמנת (כלומר רזה, אינטיליגנטית ויפה). מנת הקדאיף הפכה למשהו שלא שוכחים בזכות תלתלי הריחן העדינים שהסתלסלו עליה.
למרות שלצ'ימיצ'אנגה מעולם לא התחברתי, התחושה היא שקונפורטי, אחד האנשים היותר מבריקים, מדקדקים ויצירתיים בסצנה, הולך כאן עם הפנטזיות העסקיות והקולינריות שלו עד הסוף. לא משהו שכדאי להחמיץ.
Zepra , רח' יגאל אלון 96 , תל אביב. 03-6240044