20:00-21:00
אני רוצה הביתה. כמו האורחת היחידה בבת המצווה של אביה, אני יושבת לי במבט תל-אביבי חמוץ על כסא בר ב"אילת דינר שואו" הראשון. אחרתי רק בחצי שעה, כך שהקדמתי הרבה יותר מדי. רק אני וחוות הגמלים באילת. נשתה משהו. אין לי עם מי לדבר, אז אני יכולה לקרוא שוב ושוב במבט מתעניין מדי את הקומוניקט שהביא אותי לכאן. "החלום שחלמנו, בו אנו מגיעים לנווה מדבר, עם תאורה מלודרמטית ושם מקבלים את פנינו בצליל ומאכלים משובחים ואנו מתיישבים לסעודה מדהימה עם הופעות מחול חושני כל זה עומד להתגשם". גם למרטין לותר קינג היה חלום.
"יקבי רמת הגולן ומסעדות 'בוסטון פיש&גריל' ו'קאזה דו-ברזיל' שבאילת, יקיימו אירוע שיהפוך לחוויה ומסורת. אווירה מדברית, אוכל גורמה בהגשה בסגנון מדברי מיוחד, ברקע מוסיקה חיה על פי אופי האירוע ובשילוב מופע אומנותי, ובקיצור: ח-ג-י-ג-ה!!!". עם המדבר הם הצליחו. מלצרית ניגשת אלי. יש עם מי לדבר! לא, היא רוצה שאני אוכל טונה אדומה על קינואה. גם זה יעסיק לי את הפה. טעים. נשתה עוד משהו.
21:00 22:00 דינר, על שום מה?
מתחיל להתמלא במי ומי של אילת (מי? ומי?). טעמתי גם פילה סלמון על חציל קלוי, ומרק ערמונים בניחוח שמן כמהין שהיה מעולה. זיהיתי עיתונאית נוספת כי קודם לכן גנבתי לה את המונית לאירוע. אני מנסה לפתח שיחה. "פעם היינו, איך אתם אומרים את זה, באים להיזרק פה" הוא המשפט שגומר את הקשר הזה. אני שותה משהו.
מנחה הערב קורא לכולנו להגיע לאזור האכילה שולחנות שולחנות של עשרה אנשים. לקוחות אמיתיים יתבקשו לשלם 250 שקל בכניסה. כשחושבים על זה שהכל מרגיש ממילא קצת כמו חתונה - זה לא כל כך יקר, וגם אין משפחה. הקליטה בנייד שלי הופכת לג'ורדניאן סלולר. מעניין אם הדינר ב"אילת דינר שואו" הוא על שם המטבע הירדני.
כמה מפתיע. בשולחן אחד יושבים במקרה שלושה עיתונאים ושלושה יחצנים. ואני כל כך רציתי להתערות עם המי ומי של אילת. מתחילים עם הראשונות? לא! מתחילים עם המופע. הן באמת מוכשרות, הבנות מלהקת מתנ"ס קולייר, אבל למה להטריד אותן עד אילת? אני מבינה שהן בעצם גרות בעיר ומוחאת כפיים ממש חזק.
היחצנים הם מהיקב. שותים טוב אצלנו בשולחן. מגיעה סדרת ראשונות לשולחן גלילת אבוקדו במילוי טרטר טונה אדומה, סינטה כבודה, סביצ'ה דג ים וחציל במילוי שוק טלה. וואלה, טעים. השף אסף בוזגלו יודע לבשל, ואני יותר חכמה מהעיתונאי לידי ולא התמלאתי מהפוקצ'ה. הא.
22:00 23:00 עושה מקום לקינוח
קצת אחרי שעברנו למנות שמלוות את השרדונה (סרדין ים תיכון וקציצות אנטיאס, שהיו דווקא המנות החלשות של הערב), הגיעו התודות. "כפיים לנגן הגיטרה!" אני מגלה שזה לא דיסק. כולם מאוד שמחים, והאירוע באמת מרגש את כל מי שהוא לא עיתונאים מעצבנים שבאו לאכול חינם. יש מצב שאפילו הייתה הצעת נישואים בין הנאומים. הו לא, הן שוב עולות לרקוד. נאכל איזו קציצה.
סורבה ערק אמור להוריד לנו את האוכל קצת לקראת השיא הקולינרי של הערב קישוא במילוי קונפי שוק אווז ורביולי זנב שור. בכוחות אחרונים אני מחסלת את הקישוא המצוין, ומוותרת על השור הזועם. אותי חינכו לחכות לקינוחים. אגב, עברנו ליין אדום, קברנה. השמחה רבה.
23:00 24:00 פרולוג, מה אני עושה כאן לא יודעת
אני מלאה ושיכורה. טעים לי וטוב לי, גם אם לא ממש ברור באיזה אירוע השתתפתי עכשיו. מסתבר שלקינוחים צריך לקום ולפסל דרך בנימוס בין המלצרים האקטיביים. כולם כבר מאבדים פאסון, וחוטפים מהמלצרית את מה שיש. עכשיו היא רוצה לנהל שיחה.