ארבעה חודשים עברו מאז פתחו חגית ורמי רומנו את מלון הבוטיק והביסטרו ברחוב הירקון והעניקו לו את השם "מיגל". חגית שהגיעה עם ניסיון בענף המסעדנות עם שמות כמו 'מסה' ו'חמארה' ברזומה, חלמה מאז ומעולם על קאווה בר ישראלי עם השפעות ספרדיות, אבל היום היא קצת יותר מפוכחת. "אם יכולתי להכניס בקומת המסעדה עוד שני חדרים כתוספת למלון, לא הייתי מהססת לרגע", היא מודה. כן, להאכיל אנשים זה עסק לא פשוט בכלל, לשמחתנו כל עוד היא עושה אותו, היא עושה אותו טוב.
בני הזוג רומנו מנסים להיכנס לנעליים גדולות מאוד, לא פחות מאשר אלה של מסעדת 'פיקאסו' המיתולוגית שחלשה על החלל אותו מאיישת היום מיגל. הייתה שם אפיזודה קצרה גם ל'שה רומי' הצרפתית שנכשלה כישלון חרוץ. אבל אם לשפוט על פי האווירה, כמות המבקרים ורמת האוכל מיגל לא מתכננת ללכת בעקבותיה של שה רומי ז"ל.
חייבים כמובן לקחת בחשבון שהקיץ הוא תקופה נפלאה עבור מיגל. מלון הבוטיק מלא, גלים של צרפתים ודוברי שפות זרות שוטפים את רצועת הירקון, וגם המסעדה נהנית מהשפע הזה. אבל שלא כמו מלכודות תיירים אחרות לאורך רצועת החוף, מיגל מספקת את הסחורה הקולינרית: האוכל טרי, טעים ובמחיר סביר. לכן הגיוני שהביסטרו החמוד הזה ייהנה מזרם של סועדים במשך כל השנה.
מחווה לפטוצ'יני המיתולוגי?
נכון, אין במיגל שום הפתעות קולינריות מרגשות יש כאן אוכל פשוט, בלתי מתיימר מה שמקל עליו גם להיות טעים. כך למשל, סלט הקלאמרי שמוגש עם שעועית ירוקה, צנון, וויניגרט לימון (34 ¤) טרי, לימוני ורענן איך אפשר לפספס אם חומר הגלם גם הוא באיכות טובה?
אבל לא נאמר שהפשטות המיגלית הזו היא חסרת כל השראה. דווקא במנה הקלאסית והקדושה של קרפצ'ו בקר (38 ¤), התחצפו במיגל למתכון המסורתי ופיזרו על פרוסת הבשר הדקיקה צ'ילי וזרעי עגבנייה. ההתחצפות הפיקנטית הזאת גרמה לי לחבב את מיגל אף יותר, יש בה טוויסט שהוא מאוד ישראלי והיא מוסיפה עקצוץ למנה, שלי באופן אישי, כבר נשבר לראות אוטומטית בתפריט כל כך הרבה מסעדות.
אחת מהמנות הבלתי נשכחות שהוגשה בימים העליזים של פיקאסו, הייתה הפטוצ'יני ורדה. בתחילת שנות ה- 90 ידעו איך להכין אותה שם באלגנטיות יוצאת דופן, בזמנים שעל רוטב השמנת עברה תקופת זוהר בתל אביב. לכן, די הופתעתי לגלות כעבור עשור ומחצה כמעט את אותו הפטוצ'יני בתפריט הנוכחי של מיגל. אני לא יודע אם הפטוצ'יני נמצא שם כמחווה או לא, אבל הוא בהחלט משמש כהד לעבר. הפטוציני אלפרדו ברוטב שמנת, פטריות שמפיניון ומעט צ'ילי (38 ¤) של מיגל, אמנם לא ייכנס לפנתיאון הפסטה, אך בהחלט מדובר במנה חביבה וטעימה. מי שכן עלולה לרכוש לעצמה מעמד מיתי, היא מנת נקניקיות הבית המתובלות בתוספת כרוב ביתי כבוש (42 ¤). הנקניקיות העסיסיות אותן עושה אמן הנקנקיות אלן טלמור, נהנות מתערובת משובחת של בשר בקר, כבש, טימין וג'ינג'ר. בגזרת הכרוב הכבוש בהחלט דרוש שיפור, אבל לא כזה שימנע ממני להתנפל על המנה הזו שוב.
התוצר הסופי שמוציאים תחת ידיהם בני הזוג רומנו, יחד עם השף עדי אבו ('רפאל', 'מסה' ואיש סודו של חיים כהן), יכול רק לעלות מכאן. עוד כיוונון קל של הצ'יפס, השקעה קלה בקינוחים, ויחד עם הלמברוסקו המוגז שמחלקים במקום לסועדים, יהיה קל מאוד למיגל להתרומם על הבועות ולהמריא.
'מיגל', הירקון 88, ת"א. 03-5107555