השף אלון גונן ומסעדת "אל-בריו" הספרדית, הם תופעה קולינרית נדירה שמקבל בדרך כלל רק מי שמשקיע בכרטיס טיסה לאירופה. המסעדה מעוצבת כהעתק נאמן של מסעדת טאפאס מפרברי ברצלונה. הקירות שבה צבועים בגוון קקאו ומטויחים בטיוח גס ושולחנות הפורמייקה פשוטים ועליהם רישומים בסיסיים של לוחמי שוורים. כאן האוכל הוא השחקן הראשי והוא לא צריך הרבה תפאורה.
"אל בריו" ("השכונה" בספרדית) ממוקמת בקצה רחוב מוזס שסביבו גדלים בנייני משרדים כמטפסים ופורחים מוסכים ובעלי מלאכה קטנים."אם הייתי פותח את המסעדה במרכז תל אביב, אני חושש שבגלל הביקוש וכמות הסועדים הייתי מתחיל לבשל בכמויות ולא בשביל אנשים" מסביר השף.
לרחף עם שרימפס
גונן עבד במשך שנתיים במסעדת 2 כוכבי מישלן בצרפת והמשיך לשנה נוספת במסעדה בברצלונה. על המיומנויות שלו מלמד התור שמשתרך בפתח המסעדה שלו מדי יום בצהרים. טיפ קטן לעומדים בתור: לא מומלץ להכריז "איכס חמון" על גוש החמון סרנו (הגרסה הספרדית לשינקן בשימור יבש) שתלוי בכניסה. גונן כבר זרק מהמסעדה אנשים על פחות מזה. לגוש שהוא סוחב במו ידיו כמו ילד, אחת לחודש מספרד, יש לו הרבה אהבה וכבוד.
החמון מככב במנה ראשונה ופשוטה שמוגשת בספרד ובאיטליה, היכן שהנקניק הוא גאווה לאומית והפשטות נתפסת כיופי מדובר בצלחת עם חמון פרוס כשלצידו פרוסות שינקן וברוסקטות קטנות ועמוסות בצלפים (38 ¤), שמדגישות את טעמו העמוק של הנקניק הספרדי המצוין. מנת פתיחה נוספת שטעמנו היתה טונה אדומה צרובה (60 ¤), שתובלה באופן מעט תוקפני. אבל זהו. זאת היתה המנה היחידה בארוחה ארוכה של עונג שלא צלחה את חוש הטעם שלנו.
את הרושם הרע מחקה מיד מנה מרוממת רוח של שרימפס עטופים בפרושוטו (36 ¤), שטוגנו בחמאה והוגשו על מצע של חציל קלוי ולימונים. מנה שהזכירה את יכולתו המופלאה של אוכל לגרום לך לרחף השרימפס הטריים והוורודים שנעטפו בגלילה האדומה של פרושוטו היו קריספיים והגירו חמאה כשננעצו בהם השיניים. פשוט וגאוני. ללא ספק מנה לפנתיאון. כמה טוב שמעכשיו לא צריך לטוס לברצלונה בכדי לטעום אחת שכזו.
הגויאבה כשניצל
את הקו המשובח המשיכה מנה עדינה של רצועות סלמון על חסת משי רעננה עם צלפים והברקה של ריבועי גויאבה קטנים שניצלו בבלילת פירורי לחם ושומשום, כאילו היו שניצלים ממש. אחריה הגיעו עוד שתי מנות שהיו פרשנויות קטלניות: שרימפס בברנדי וליצ'י (36 ¤) מנה שעשייתה מזכירה הכנת קינוח וגרמה לנו לעונג רב ושרימפס עם חמון מטוגנים בחמאת ג'ינג'ר וביצה עלומה (36 ¤). מנה שברגע שהיא מתפרקת היא גם מאחדת בין מרכיבי המנה כאילו גדלו כולם באותו הלול.
את העיקריות חתמנו בטעימה של פילה בקר שהוגש עם ציר של שמנת ופטריות פורצ'יני (65 ¤), מנה שהיא אולי לא להיט בקרב סועדים ישראלים, אך היא בהחלט קלאסיקה נצחית בספרד ובצרפת, ובצדק. כשהיא מוגשת היטב, עם המון פלפל שחור גרוס, היא פשוט נמסה בפה.
את הערב הספרדי המשובח הזה סגרו שני קינוחים. הראשון, שהוא הרכבה פרטית של גונן, הוא בליל של גבינת קממבר וברי, המוגש בכלי של קרם קטלן. מי שאוהב גבינות לסוף הארוחה יאהב את ההגשה ואת הטעמים. אנחנו העדפנו ללכת על קינוח מסורתי קרפ ריבת חלב (27 ¤) מתוק ומנחם, שהוגש עם כדור גלידת גויאבה מרענן. אם רק היה לנו משחק של ברצלונה ללכת אליו בסוף הארוחה, החיים לא היו יכולים להיות מושלמים יותר.
'אל בריו', נח מוזס 22, תל אביב. טלפון: 03-6960512. פתוח: א'-ה': 12:00 - 16:00, ב'-ה': 19:00 - 24:00. ו': 19:30 - 24:00, שבת 12:30 - 24:00.