הצד הטוב של נווה צדק

את רוב חיי ביליתי בהתעקשות מטופשת לא להיות מרוצה. בעצם, זו לא ממש התחלה טובה, הרי אחרי התחלה שכזו צפוי שיגיע איזה "עד ש..", וכזה אין לי ממש בסטוק. אני עדיין מכלה את רוב זמני בהתבוננות על חצי כוס האייס הריקה ובאותה נשימה גם על החצי השני, המלא בקלוריות ריקות. כן, אני נוטה לראות את חיי כ"לוז-לוז סיטואיישן" וככה - כבר השכלתי להפנים - לא בונים חומה, מערכות יחסים עם כלבים או גברים ואפילו לא קריירה. אפשר בקושי להניח שתי לבני דייטים, ובתנאי שהן לא ירושלמיות.
הנוצצת מצדה דווקא נוטה לראות את החיים בוורוד פוקסיה.

ככזו, היא בכלל לא התבאסה כשהמטבח של דלאל (המקום המדובר בנווה צדק) נסגר ממש בפנינו, ושמחה גם על ישיבה בסוזאנה, השכנה הוותיקה. אני, מאידך, רק חשבתי על המראה המצודד של דלאל, שהצצה חטופה בו מספיקה כדי לשבות את לבי.

סוזאנה דווקא לא נראית כמי שבדיוק פתחו לידה מתחרה נוצצת: גם קרוב לחצות ביום שלישי היו רוב הכיסאות מאוכלסים. אם הייתי אדם טוב יותר, אולי הייתי אומרת משהו בשבחי נווה צדק, שמצליחה לספק עבודה לכל המקומות, אך אני בחרתי לרטון על הצפיפות ועל הכיסאות הלא נוחים שעליהם התיישבנו. זאת ועוד, העובדה שבעונה הזו המרפסת של המקום היא ממש פנינת חמד, רק גרמה לי להיזכר עד כמה דיכאון החורף שלי אורב במרחק סנטימטרים. כאילו נחליאלים מזוינים לא עושים את עבודתם מספיק טוב.

המלצר לא ניסה להסתיר מאיתנו את תשישותו, וקיבל את פנינו בפיהוק מאיים. למרות זאת הוא עדיין הצליח לשמור על סוג של נחמדות, והמליץ לי בחום על קובה במיה (46 שקל). הנוצצת הסתפקה בסלט ישראלי (30 שקל), שהוא למעשה סלט ערבי (ירקות קצוצים דק), שאליו ביקשה להוסיף גם גבינה בולגרית (9 שקלים). מובן שהיא היתה מרוצה מהסלט, אבל לי הוא נראה קצת קטן וגם לא היו בו עשבי תיבול כמו שהמלצר הבטיח. הקובה, לעומת זאת, היה מעולה ובאורח פלא אפילו לא כבד מדי.

והנה, פה מגיע סוג של "עד ש...". אמנם הוא לא כזה חד-משמעי או החלטי, אלא יותר כמו לחישה מהוססת ופחדנית, ועדיין, אני רואה בכך סוג של התקדמות. הישיבה הזו במרפסת הקרירה (ושימו לב איך לא כתבתי "מקפיאה"), יחד עם הנוצצת המרוצה ועם מנת קובה טובה, ריככה בי משהו. אני תמיד נוטה להתעצבן על אלו שזורקים לי בתוכחה: "אז העבודה שלך זה לשבת כל היום בבתי קפה ולאכול בחינם", מבלי לדעת במה באמת כרוכה העבודה שלי. אבל בסופו של יום, חלק מהעבודה זה לשבת במרפסות נעימות, כמו זו של סוזאנה, ולאכול קובה במיה מצוינת, שעליה (אם ירצה השם) אני מקבלת החזר. לכן אני אשקר אם אגיד שזה רע.

וכן, יש ילדים רעבים בבגדד שאין להם קובה במיה לארוחת ערב. למעשה, בקלות גם אני יכולתי להיות ילדה רעבה בבגדד, אבל אני תל אביבית מדושנת, אז באמת שהגיע זמן שאפסיק להתלונן. רק חבל שאת ההפוך הקטן שביקשתי המירו בסוזאנה ללא סיבה בהפוך גדול (13 שקל) ולא טעים.

סקס אפיל: כאילו דה?!
אנשים: צוהלים
עיצוב: המרפסת עושה את המקום
מצב רוח: מזכיר מסיבה פרטית
שירות: מפוהק אך נדיב
מסך עשן: במרפסת. כאילו דה?!
הפוך: 13 שקל לגדול. למרות שהבטיחו לי שיחייבו אותי על קטן, עד היום מחירו נשאר בגדר תעלומה
ליד הקפה: קובות
טיפ: לקפוץ אחר כך לסוזאנה על הגג, הבר של סוזאנה
שורה תחתונה: עדיין נשארה בחירה ראויה לבילוי בנווה צדק

סוזאנה. שבזי 9. טל' 5177580. פתוח: כל השבוע, 10:00-2:00