"איזה כיף היה בבן יהודה" הוא אחד המשפטים האלו שנדבקו אלי. היה סיוט בבן יהודה, אבל כמו ילדה שרק סיימה תיכון ומבינה שכמה חצ'קונים ובנות מהגיהנום הם כלום לעומת מה שמחכה שם בחוץ, גם סיוט בן יהודה היה נדמה בתקופות מסוימות כחלום רחוק ומתוק.
היו לי כמה ניסיונות בעברי להרגיש בבית בבן יהודה, אבל כולם היו לשווא. מעולם לא הצלחתי לחבב את הרחוב. למרות זאת, חודשים (טוב, אולי שעות ספורות) אחרי שעזבתי לאלתר את הרחוב הנורא, כל שנותר בי היה המשפט "איזה כיף היה בבן יהודה", אולי כדי להזכיר כמה רע לי עכשיו.
אבל זהו, שלא עוד. חיי קיבלו תפנית משונה - התחלתי להיות מרוצה. "טוב" היא מין מילה אבסולוטית כזו, אבל "מרוצה" זו בהחלט מילה שאני מרגישה בשלה להשתמש בה. כרגע, וזה ממש נכון לעכשיו, אני מרוצה. טפו-טפו-טפו.
אז היה נחמד להגיע לבן יהודה דווקא עם התחושה הזו. בת לווייתי, שעליה אסור לי להרחיב בשום אופן, מיהרה לדבר בגנות הרחוב עת עשינו דרכנו לליברה. ואף ששיתפתי איתה פעולה - לא שזה היה קשה, אכן מדובר ברחוב כעור במיוחד - לא יכולתי שלא להרגיש איזושהי התרוממות רוח. אני רווקה, זקנה, עם הרבה יותר דלתות סגורות בפני ועם הרבה פחות חלומות משהיו לי כשגרתי שם, אבל בתמורה אני קצת יותר שלמה עם עצמי ופחות פוחדת לא להיות מה שאני לא.
הגענו לליברה ממש לפני הסגירה. לרגע חשבתי לרחם על המלצרים התשושים, אבל הם התעקשו שנשב שם. הייתי פעם בליברה בשעות היום, כך שיצא לי להיות עדה לאווירה השמחה. עכשיו היה קצת עצוב להיות לבד, אבל היא שיכנעה אותי שכך נוכל להתרכז באוכל.
וכמה שהיא צדקה, כהרגלה. פתחנו בקוסמופוליטן ליברה (24 שקל) - קוקטייל מתוק וטוב (לכוסיות) - ובקרפצ'ו טונה (42 שקל) מעולה. המשכנו בסלט קיסר עם עוף (52 שקל), שהיה גם הוא משובח; ובאטריות אורז עם פירות ים (68 שקל), שעליהן היא אמרה, שוב בצדק, שזה בדיוק מה שהיא ציפתה לקבל, למרות שפירות הים היו עשויים מדי.
למרות השעה המאוחרת ממש לא הסכמתי לוותר על מתוק והזמנתי פודינג לחם (31 שקל), שמוגש עם גלידת וניל וקצפת. ההיא אכלה ממנו ואפילו הוסיפה שאם היה לה כזה בבית זה היה נגמר באסון. בלקסיקון "משפחתי ומכות אחרות" זה אומר שהוא היה מעולה. את הכל הורדתי באספרסו קצר וטוב (9 שקלים).
נראה לי שאם המקום היה פתוח בתקופות שבהן ביליתי ברחוב, הוא בטח היה הקבוע שלי. מצד שני, אז לא הייתי מצליחה ליהנות בו כמו שאני יכולה ליהנות בו היום - איזה מניאק קמצן (אחד מהשניים שבחברתם ביליתי באותם ימים) בטח כבר היה מטרטר לי במוח על בבילון בזמן שהוא היה מכין מטוסי אוריגמי מלבי המסמורטט.
גם בדרך חזרה היא מצאה לנכון להעיר על כיעורו של הרחוב, ולמרות שהסכמתי איתה לא יכולתי שלא להגיד: "אבל איזה כיף בבן יהודה".
בקטנה
סקס אפיל: מפתיע לטובה
אנשים: בלילה לא הרבה. ביום קלטתי שם את עפר שכטר. יאמי
עיצוב: לא ייאמן שזה בבן יהודה
מצב רוח: מרומם
שירות: הידד!
מסך עשן: בחוץ
הפוך קטן: 11 שקל, של morganic האורגנית. הידד!
ליד ההפוך: סהרורי בן יהודה
טיפ: לא לוותר על הקינוח
שורה תחתונה: אמנם קצת יקר לסתם בית קפה, אבל זה לא סתם בית קפה
ליברה. בן יהודה 120. טל': 5298764. פתוח: א'-ו' 8:00-24:00,
שבת 10:00-24:00.