מכל הטוחי יצא קצת שלוכי

מלצרים בגלביות מראים לסועדים בצפון ת"א איך עושים ערבים ומגישים להם אוכל כמעט כמו במסעדת אבו אל עבד המפורסמת מיפו

מערכת וואלה!

1. אתניות

בכניסה למסעדת זהרה החדשה בצפון תל אביב, עומדת מארחת לבושה בגלבייה צבעונית ומלצר יפואי בגלביה לבנה לוקח הזמנות מהסועדים. לא יודע מה אתכם אבל לי זה מרגיש טיפה קולוניאליסטי-פטרוני. אם זאת היתה מסעדה בלאס וגאס או אילת, זה היה אולי מעט יותר טבעי ההצגה הזאת לתיירים, אבל בצפון תל אביב זה נותן תחושה לא נוחה של זיוף וחוסר אותנטיות. מה זה פה? אף פעם לא אכלנו ביפו קודם?

עוד בוואלה!

איך היא עושה את זה? הטיפים של אירה דולפין יגרמו גם לכם להתאמן

לכתבה המלאה

2.מתניעים

דווקא זוג התיירים השבדים שישבו בשולחן ליד מאוד אהבו את כל השואו הזה. הם פחות אהבו את העובדה שאין תפריט באנגלית; השולחן שלידם ממש לא אהב את העובדה שהתקלקל הקומקום ואין מים חמים לסיים את הארוחה בתה נענע (קפה שחור אגב, היה גם היה); אנחנו לא כל כך אהבנו את העובדה שלא מעט מנות היו חסרות בתפריט; והמסעדן עמי בר גיל ושני שותפיו בזהרה ג'לאל טוחי, מנהל תיכון ביפו, ומוסא אבו סריס, מורה לחינוך גופני, ממש לא אהבו את העובדה שבסוף שבוע המסעדה היתה סגורה למספר ימים בגלל מערכת מיזוג ששבתה. קשיי לידה, כך מכנים בענף את כל אי האהבות הללו.

3. אין על הכרובית החלומית

ג'לאל טוחי, נצר גאה למסעדת אבו אל-עבד המפורסמת ביפו, יודע דבר או שניים על מה שאנו מכנים כאן מטבח מזרחי. המסעדה של הוריו קיימת ביפו מאז 1949, ובעבר היה נהוג לקבל הנחיות דרך להתמצאות ביפו ביחס למסעדה, בדיוק כפי שכיום זה עובד עם אבולפיה. שמה של מסעדת אבו אל-עבד יצא למרחקים בזכות כרובית מטוגנת בלימון, ממולאים, קובה בקינמון ומרק יוגורט מתובל המוגש בקיץ קר ובחורף חם.

4. חומוס ב-10 ש'. אין זול מזה

כשזה נוגע למחירים, קשה לשבור את בר-גיל שהוא מלך התמחור הזול. המסעדות האחרות שלו (בר גוריון, בשדרה 34 וקינג ג'ורג') גם מוכיחות שזה עובד – מחוץ להן משתרך תור שגורם לך לתהות מה מחלקים שם בפנים. מה שכן, עם אבו אל-עבד המקורית ביפו, אפילו בר גיל לא יכול להתחרות ולא רק במחיר.

5. הפלאפל של אבו עבד יותר טוב

הפלאפל למשל של זהרה הוא פשוט לא אותו פלאפל (5 ¤) של האמא הרוחנית. באבו אל-עבד הפלאפל עסיסי, אוורירי וירוק, אצל זהרה הוא דחוס ועייף עוד לפני שהתחיל. החומוס (10 ¤) דווקא בול אותו הדבר וכך גם תבשיל התרד עם גרגירי חומוס שמוגש על אורז לבן (15 ¤). השיפודים גם הם שונים, אצל זהרה הם בשרניים, היי טקיים, חתיכים ומוגשים על שיפוד שנושא את לוגו המסעדה, בעוד ביפו הם הדוקים, רזים, בלאדים. בשני המקרים השיפודים מעולים (בעיקר הקבב), אבל מעל כולם עומדת לבדה בספרה העליונה הכרובית המטוגנת בלימון. אין לי מושג איך הם עושים את זה.

6.כיף לשמוע ערבית בצפון תל אביב

אגב, זהרה, כך מספרים לי המלצרים בגלביות, היא כרובית בערבית. ואם כבר ערבית, אז כן, בשולחן לידנו דברו ערבית מדוברת 4 בחורים שנראו כאילו הרגע שלפו אותם מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. איזה כיף לשמוע ערבית בצפון תל אביב ולא רק ביפו.

7. קחו אוכל הביתה לכל הסופ"ש

זול, כבר אמרנו? זה גם עובד מעולה באלכוהול – צ'ייסר פינלנדיה קפוא 10 ¤, ערק שקדים 15 ¤. המנות עצמן בגדלים בלתי נתפסים. אפשר לצאת מזהרה שבע ועם המון עודף בכיס. אפשר גם לקחת לשם אורחים מחו"ל, אוכל הביתה לכל הסופשבוע ויום אחד אפילו יהיו להם את כל המנות שמופיעות בתפריט.

8. אה, נזכרנו

ויש גם ארוחת בוקר של כל מיני סוגי עיג'ה – שזה לא יותר מאומלט עם המון תוספות קטנות ב- 25 ¤.



מסעדת זהרה, ירמיהו 54. טל' 03-6047222. כל השבוע, 10:00 עד לקוח אחרון.
מסעדת אבו אל-עבד, יפת 92, 03-6814665. ראשון עד שבת 7:30 עד לקוח אחרון.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully