קפה ביאליק הוא קודם כל בית קפה. אבל כאחד שהגדרתו מופיעה בשמו, הוא אולי הקפה בעל האופי המרתק ביותר בעיר - שגריר נאמן של התרבות התל אביבית, תוצר של תהליך התבגרות והתפתחות של אישה אחת הבעלים מירב בן שלמה - כמו גם נציג נאמן של דור שלם של תל אביבים. אם יש אנשים שקפה ביאליק מאפיין אותם, הם אלה שנשארו בעיר, שלא עזבו אותה לטובת החלום של צמוד קרקע + 2 בבנימינה.
הקפה הזה הוא הדובר של אותם אנשים שהתחתנו בעיר, התרבו בעיר, התגרשו בעיר, התאהבו שוב ושוב ומעולם לא הצליחו להיפרד מהשפע התרבותי, שהעיר הזו מייצרת.
אבל בדיוק כמו הדור הזה, גם קפה ביאליק סובל מנטייה נוירוטית לאקלקטיקה גלובלית ומחוסר יציבות נפשית. הוא כבר עבר כמה וכמה תפריטים במהלך חייו חלקם מוצלחים יותר, חלקם מוצלחים הרבה פחות. נדמה כאילו תמיד חסר לו קו מייצב של שפיות באוכל. למשל, אף פעם לא הייתה בקפה הוותיק מנת דגל שהפכה לשם נרדף לו, אחת כזו שבגללה אנשים חוזרים אליו כדי לאכול אותה שוב ושוב. בהתחשב בעובדה זו, זה בהחלט הישג משמעותי לצלוח 11 שנות קיום עם מטבח די בינוני ותפריט סכיזופרני. אבל בתוך כל הכאוס המדהים הזה של ביאליק - של בר הופעות בלילה ופישפשוק של עדיים וטי-שירטס בימי שישי - יש אי אחד ומובחר של יציבות הקפה. ותנו לי לספר לכם, שמדובר בכוס קפה מהטובות שיש לתל אביב להציע.
אקלקטיות היא עדיין שם המשחק
טוב, אז עכשיו יש לקפה ביאליק שוב תפריט חדש. בפעם האחרונה שהגיע הנה יועץ זה היה אהרוני, שבנה לקפה את תפריט ארוחות הבוקר שלו, שגם הוא עבר מאז אבולוציה. הפעם אחראים לריענון השפים קובי בנדלק ועופר אלמליח שייעצו בין השאר בעבר גם למסעדת 'ברקרולה' בכפר סבא. התחושה הבסיסית שעולה מהתפריט החדש של הצמד, היא שהם התאימו אותו יותר לאופיו של המקום, מאשר כפו מהגיגיהם הקולינריים על המקום. ושוב עולה המילה אקלקטיות מין מישמש של מנות עם חוט נושאי דק שמחבר אותם. באופן מפתיע החוט הזה הפעם הוא השפעות מהמטבח ההודי.
זאת בפני עצמה כבר בשורה מעניינת. המטבח ההודי למרות הכבוד העצום שהוא מקבל כאן ממאות אלפי תרמילאים לשעבר, לא הצליח באמת לעשות את הפיוז'ן המתבקש. הוא נשאר כנושא מרכזי קשיח במסעדות הודיות שמגישות את טעמי היבשת ועוד מסעדות-שאנטי למיניהן, אבל לא הצליח לעשות את התהליך שעשה האוכל האסייתי למשל. אולי צמד היועצים של ביאליק החליטו שזה זמנו לחלחל למנות מערביות מקובלות.
נציגות כזו עם נגיעות של תת היבשת אפשר לקבל במנות כמו שרימפס לימוני נהדר ברוטב טנדורי הודי (35 ¤); בקציצות זוקיני אווריריות משופעות בגבינת פטה ברוטב יוגורט ונענע המוגשות עם אורז לבן ובר ועשבי תיבול (40 ¤); ובמנה שהיא התגלמות של שלמות ואמורה להוביל את המטבח בחורף הקרוב - נקניקיות עגל וטלה עסיסיות עם צ'אטני תפוחים ושומר (27 ¤) מנה מעולה, שהחיבור בין שני סוגי הבשר בה לצ'אטני משדרג אותה למחוזות המיתולוגיה.
מנגד, עומדות מנות כמו המבורגר עם בצלים מזוגגים בבלסמי וטימין (45 ¤) שהוא רחוק מלהיות שוס, ושיפודי אנטריקוט עם ירקות צלויים המוגשים עם תפוחי אדמה וסלט עלים (55 ¤), שהם פשוט אכזבה. מנה מתקנת היא קרפצ'יו עגל טעים שמוגש עם שורש סלרי, בלסמי מצומצם, פרמז'ן וארוגולה (40 ¤) ומצטיין בטעם עשיר ומעניין יותר מזה של קרפצ'יו הבקר התקני הנפוץ.
נדמה לי, כי השאלה העקרית כאן היא לא אלו מנות הן טובות ואלה פחות, אלא האם קפה ביאליק התזזיתי יצליח לשמור על רמה אחידה וגבוהה שלהן כשהן יוצאות מהמטבח. בעבר, שמירה על איכות המנות לא היתה פעולה שהקפה הצטיין בה, אבל היום, אחרי 11 שנות פעילות, אפשר בהחלט להאמין שגם הקפה הצעיר הזה מתבגר.
'קפה ביאליק'. ביאליק 2 תל אביב 03-6200832, מידי יום 08:00 עד אחרון הלקוחות.