בא לשכונה בחור חדש

אויה, נפלה עטרת ראשו של יקב "רקנאטי", לואיס פסקו, היינן הוותיק שלש, דש, עיצב ומיתג את היקב עזב אותם לאנחות. אבל לא אנשים כרקנאטי יתבלבלו. הם מיד השיבו את העטרת בדמות גיל שצברג, יינן מדופלם מאותה אסכולה, אפילו אותה אוניברסיטה (דיוויס, קליפורניה). תוך חילופי הגברי הם גם השיקו שלושה יינות חדשים מסדרת הרזרב המובחרת. מילה אחת על פסקו – מצד אחד הוא יינן עם אג'נדה – יודע להכין יינות שערכם הכספי ואיכותם קרובים, יודע לערבב (ראו את הפטיט סירה – זינפנדל המצוין) ויודע לנצל איכויות של זנים ולדבר בעד עצמם. מצד שני הוא חקרן, לא נח על זרי הדפנה של בצירים שחלפו ומחדש. הוא גם אדם נגיש מאוד וחף מפוזות, ואני מקווה שנראה אותו שוב עושה יין, ולא רק מייעץ.

ולסוביניון בלאן רזרב 2007. היין הראשון בהשקה הנוכחית. סוביניון בלאן הוא ענב אציל לטעמי, בעל איכויות שבריריות ודקות. חיך תובעני שדורש טעמים חזקים ופירוטכניקה לא יהנה ממנו. אולי זו הסיבה שרק לאחרונה מופיעים בארץ יינות סבירים מסוביניון בלאן. היין החדש של רקנאטי, מכרם יחיד (בן זימרה) מקדם בניחוחות פירותיים ופרחוניים, עם גוון טרופי ברור. יש לו גוף קל-בינוני ועדין אבל הרבה טעם שמהדהד את הריחות – בשכבה אחת פירות טרופיים – פסיפלורה וליצ'י, ובשכבה אחרת אפרסקים. בהחלט יין מפתיע, מרענן, עם חומציות טובה. טיפ אישי – לא לקרר יותר מדי. משהו בניואנסים קצת נעלם בקירור מוגזם. פסקו אומר שהפרי היה מצוין ועל כן גם לא היה צריך להתערב יותר מדי בייצור היין. במחיר 69 ש"ח, מדובר בעסק טוב.

השרדונה רזרב 2006 הוא סיפור אחר לחלוטין. זה יין בעל גוף ונוכחות של יישון בחבית. הוא חמאתי במידה, ונילי באופן מענג, עם טעמי עץ אלון ואפילו קופסת סיגרים אבל באף אחת מהתכונות הללו הוא לא מפריז. מעבר לטעמי החבית הוא גם עשיר בטעמי פירות כתומים ולבנים, כמו אפרסק, תפוח ואגס, בתוספת חמיצות לימונית. מה שנחמד בשרדונה של רקנאטי הוא היעדר הבומבסטיות שכל כך קל להפגין עם הענב הזה, שלפעמים מתחשק לטגן חביתה על שכבת החמאה שחלק מהיקבים מפיקים ממנו. יש בו איזון מצוין אבל הוא עדיין לא הגיע למלוא יכולתו ורצוי לשתות אותו בעוד כמה חודשים, אז הוא יגיע למצב אופטימלי. מחיר 89 ש"ח הוא סביר, ומכל מקום תחרותי ליינות ברמתו.

הסירה רזרב 2004 (שהיה מכונה "שיראז" בטעות) היה אולי החביב עליי מבין יינות הרזרב של רקנאטי. ואז הגיע ה-2005 והאפיל עליו. משהו מעניין קורה לסירה בארץ. כמה יקבים לקחו אותו ברצינות, ולקחת סירה ברצינות פירושו לתת לו להוביל, משום שסירה הוא ענב שעושה מה שהוא רוצה, אם מאפשרים לו. בדרך כלל זה אומר משהו שחורג מהאלגנטיות הסטנדרטית של זני בורדו ובנסיבות מסוימות גם מניב יינות פרועים. כשנותנים לסירה לדבר הוא מוציא תבלינים, אדמה, כמהין ובשר. אז אמנם לא מדובר עדיין בקוט רוטי עילי, אבל הסירה רזרב של רקנאטי הולך בכיוון. יש בו פירותיות בשלה, שזיפית באופי, תיבול של ליקריץ, פלפל שחור ולבן ובשרניות, עם מעט עשן וניחוחות עור. הוא בעל גוף בינוני-מלא ויהיה מעניין לטעום אותו בעוד שנה ושנתיים, כדי לבחון אם הטעמים התאזנו והמבנה התייצב. מכל מקום, הפוטנציאל ניכר. במחיר 95 ש"ח לבקבוק הוא, לדעתי, מציאה וכדאי לקנות יותר מבקבוק אחד.