זה שיודע שוב הפליא בידע שלו ואמר משהו שגרם לי לחשוב: כל הזוגות האלו, שנראים מאוהבים ומאושרים כל כך, זה לא באמת כי הם עדיין מרחפים באוויר, אלא משום שהם הצליחו ליצור איזו שגרה שטובה להם. הנוחות הזו, של החיים הבטוחים ביחד, היא זו שמוקרנת החוצה ונראית לנו חלומית.
אז כאחת שמבחינתה שגרה זה רע, רע, רע, אולי אף פעם לא תהיה לי זוגיות יציבה כזו- סתם זוגיות טובה וזורמת. הרי שגרה זה ארוחות שישי וארוחות שבת וצימרים מלחיצים, שבהם חייבים להיות רומנטיים ולכן אין דבר פחות רומנטי מזה. ושגרה זה בהייה מול המסך ומה עשינו היום בעבודה ומי יוריד בלילה את הכלב. והנה, לו היתה לי שגרה, לא הייתי יכולה להפליג עם זה שיודע על האופנוע ליפו ביום שישי אחרי הצהריים בספונטנית. לא ארוחת ערב מתוכננת, עם שולחן מוזמן ונרות, אלא סתם לנהל שיחה טובה בגלריה של פועה ולהימרח על הספות שם.
שגרה זה רע?
מכיוון שלנו אין מחויבויות שגרתיות, החלטנו לזנוח את הבחירות הבנאליות שלנו של שקשוקה ושניצל ולהתפרע דווקא עם מנה של מש (עדשים הודים) בטחינה גולמית, תרד, עגבניות ובצל (34 שקל) ומנה נוספת של נתחי עוף עם פטריות, בצל, שעועית ירוקה וקולרבי, שמגיעה עם אורז מלא ויוגורט בצד (38 שקל). מעולם לא היינו כאלה בריאים ומעולם הבריאות לא היתה כל כך טעימה. אני אפילו בחרתי להטביע את הכל עם מיץ אורגני של נאות סמדר בטעם ענבים (16 שקל). המלצרית, שעד כה הוכיחה את עצמה כמבינה (מאחר שהיא המליצה לנו על המנות האלו), טעתה כשהזהירה אותי שהמיץ מתוק מדי. לי הוא היה מתוק בדיוק, מה שוודאי אומר משהו על הרגלי האכילה הקלוקלים שלי.
קולות הנישוקים הטורדניים מהזוג שישב לידנו כמעט הפריעו לנו בשיחתנו השגרתית. למרות הקושי הצלחנו, כהרגלנו בקודש, להתלונן על העבודה, על שכר הדירה ועל החיים השגרתיים של חוסר שגרה.
וידעתי שמוקדם מדי לדבר עליו. עד עכשיו אני וזה שיודע ניסינו להתעלם מהנושא. ואולי באמת היה טוב יותר להשאיר את הנושא תלוי באוויר מבלי לגעת בו. הרי ברגע שמדברים על משהו, הוא הופך לקיים ומשם דרכו אל השגרה כל כך קצרה. ושגרה זה רע, רע, רע. גם אם זו שגרה של חזרות ופרידות. אבל דיברנו עליו, ועוד באותו הערב הוא התפוגג לי מבין האצבעות, באקט שגרתי להכאיב.
אז שגרה זה שאני אזמין אספרסו (8 שקלים) ושזה שיודע יעקם את פרצופו כשיראה אותו, בטענה שהוא ארוך מדי. ושגרה זה שאני איאלץ, למרות הקושי, להודות שהוא צודק ושאכן האספרסו דליל. ושגרה זה ארוחות שישי שההוא קונה לנו בשוק האוכל. ושגרה זה בהייה במסך, מול מרתון "טווין פיקס", ולדבר איך היה בעבודה ושסוף-סוף מישהו באמת יקשיב. ושגרה זה רע, כל כך רע. אז למה, לעזאזל, כל כך עצוב לי עכשיו?
פועה. רבי יוחנן 3, שוק הפשפשים, יפו. טל' 6823821. פתוח: א'-ד' 10:00-1:00, ה' 10:00-3:00, ו' 9:00-1:00, שבת 10:00- 1:00.
בקטנה
סקס אפיל: תשאלו את הזוג שישב לידנו
אנשים: כאלו שתפגשו בשוק הפשפשים
עיצוב: בהחלט לא שגרתי
גישה לנכים: כניסה - כן. שירותים - לא
מצב רוח: מקבל את השבת ואת החיים בהבנה
שירות: שכדאי להקשיב לו
הפוך: 12 שקל
ליד הקפה: מיצים אורגניים מתוקים, אך לא מדי
טיפ: אם חשקה נפשכם בקצת שופינג, כל הריהוט והכלים במקום ניתנים לקנייה
שורה תחתונה: בריא ללב ולנפש