פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חוג הסלון

      אייל שני ואנשיו חוזרים לבשל אוכל למחשבה וארוחות שהן שירה בחלל חצי סודי ואלגנטי. לרוץ מהר

      לא ברור אם מדובר בהצגת פרינג' גאונית או פשוט באירוח מושחת ואינטימי - מהליגה הבלתי מושגת, שפתאום, בדרך נס, הפך נגיש לכל בר-מזל. אבל דבר אחד הוא ודאי. יש פנטסיה סודית חדשה, עילית וקולנועית לגמרי, שמתקייימת עכשיו בפינה מאד נחבאת במזרח תל אביב, וזה מרגיש כמו משהו שצריך לרוץ אליו מהר, לפני שייגמר. לפני שחלילה ייאזל הכוח, או החשק של היוצרים.

      אייל שני, שף אייל שני, נושא על גבו אגדה גדולה כבר הרבה שנים. הוא המשורר המופלא ביותר מבין מנסחי התפריטים בארץ ודמותו רומנטית וטוטאלית, בעלת יושרה ואינטלקטואלית. הוא קוטף עלים ירוקים אחרי שהטל שוטף אותן ומנהל יחסי תשוקה עם עגבניות. הבעיה היא שהאנשים שחוו את החוויה שהוא סיפק במסעדת "אוקיינוס" המיתולוגית בירושלים, כבר נפוצו לכל עבר או מתחילים לשכוח. במסעדת "ברונו" הכשרה במרכז עזריאלי הוא לא היה באמת נגיש, והסדרה שלו, "אוכל למחשבה" עם הבמאי שחר סגל, שודרה רק למנויי הכבלים. וככה, כיום, בעיקר קוראי מוסף הארץ ווואלה! אוכל נחשפים אחת לשבוע לפלאות שלו, במדור שכותבים הוא וזוגתו מירי חנוך, וחווים את היצריות שלו דרך נייר עיתון, באופן חלקי.

      המקום החדש שבו מבשלים הוא ושותפו עודד לנדאו, "סלון" הוא הכי קרוב שייצא לכם להגיע לחוויה עם גאון מטבח. מה גאון מטבח, אמן שמכניס אתכם לאטלייה שלו , לוקח אתכם יד ביד ומשנה לכם באופן לא צפוי, שעתיים מהחיים.

      התפאורה

      אין כמעט צלחות במקום החדש של אייל שני והשף לא אוהבים שאוכלים עם סכינים. מצידו תלקקו גרעיני עגבנייה מניירות מחוספסים, ותאכלו עם הידיים, רק למען השם תשחררו עכוזים. המסעדה בכלל פועלת רק יומיים בשבוע (רביעי וחמישי) וכרגע נמצאת בשלב ההרצה. מדובר בחדר גדול שבו שולחנות עץ כבדים, אליפטים ויפים וכסאות עץ מלכותיים ומרופדים או כורסאות כרסתניות ומהודרות. מול השולחנות יש תנור עצים עצום שבתוכו גיהנום - אש מאכלת שמכלה את קליפות החצילים והעגבניות. סביבו מתנהל מטבח מבעבע והכל קורה בחלל האלגנטי שבו מארחים את האורחים.

      מר שחר סגל, במאי קולנוע ופרסומות, אמן והגיגן, עומד ברוב הדר בקצה המטבח הפתוח ומנצח באריסטוקרטיות על העניינים. הוא צועק על הטבחים, מאיץ במלצריות ועושה כיוונונים לשפים, כאילו הוא מנצח עכשיו על צילומי פרסומת ענק. יש לו חליפת שפים לבנה ומוכפתרת, משקפי ראייה מעוצבות ורעמת שיער גבוהה ומאפירה, משל היה בטהובן בכבודו ובעצמו. שאר הטבחים נראים גם הם כמו מוסיקאים או רופאים ובכל אופן יוצרים רושם אינטיליגנטי במיוחד. יחד עם אייל שני שמחייך לקהל השוקק כל הזמן, הם מקציפים, יוצקים ומערבבים אוכל, וזה מרתק. על המזנון סירי אמאייל עם תבשילים מגרים, מחבת ענקית עם תפוחים מקורמלים שמתחממת לאט, דג לוקוס מדהים שוכב בתוך מגש, ותבניות עם בצק תופח, מסודרות ליד זר פטרוזיליה ענקי. הכל ציורי, שופע ונדיב. משתה פלמי מציור של ברויגל, שקם לתחייה.

      האוכל

      בפתיח שף אייל שני ניגש לשולחן שלך, מוציא מתבנית עגבנייה אפוייה ומניח אותה מולך, על נייר חום. הוא חורץ בה ארבעה פסים עם מרית, יוצק באופן אישי יוגורט עם פלפלים מלמעלה, מפזר עלי זעתר עוצמתיים והולך. יש בעגבנייה האפויה אנשובי והטעם שלה חלומי. בתפריט גם: "מאליטות מוזהבות בשמן זית שוכבות על נייר מוסכים מוכתם ביוגורט", "קדירת לחי עגל שהוטמנה 7 שעות ברמץ עצים מלחשים", "רביולי נתחי אנטרקוט מוטחים על פלדה לוהטת עטופים בליבת חציל שרוף" ועוד ניסוחים של שני. טבח מבריק ואיש שצריך לכתוב פרוזה.

      לכל מנה יש טעם מטמטם. כל המתכונים של שני מהשנה האחרונה ב"הארץ" קמים פה לתחיים וטעמם מעיף את הראש. מעגבניות, חצילים, שמן זית וזעתר השף פה יוצר מעדנים שאין לתאר. גם הטיפול בבשרים המעולים, הדגה ופירות הים, גאוני.

      לקינוח אוכלים: "לחם אבוד, שמנת חמוצה וריבת תותים חמה" או מנה המכונה כך: "טעם שלא הופיע מעולם אצל בני אדם: קרם עמוק של שוקולד ולרונה גונאחה 75% מוטבע בזיתי קלמאטה שחורים. טיפה אחת של טחינה". זיתי קלמאטה הוא שם בקינוח השוקולד המשוגע הזה. זה מדהים, מבלבל, מערבב והופך חוויות קודמות של אכילת אוכל שפים. ממקסס ויוצר חוויה חדשה.

      חושניות שיא

      שום זכר לחשיבות העצמית ולהתנהגות המצוחצחת של מסעדות עילית מוכרות אין פה. הנסיון לעשות הצגה של חדר האכול בווינדזור, זר ל"סלון". אמנם לוקחים את המעיל בכניסה והצוות הסקסי לבוש ומתנהג לפי כללי הטקסט המחמירים כשהוא מוזג יין או מציע מנות, אבל חוץ מזה מדובר בחוויה בכחנלית ומשוחררת. האווירה של מפגש חם, סוער וסודי נוכחת מאד ואנשים חולקים מזונות ומשקאות יקרים עם זרים מוחלטים שיושבים לצידם סביב השולחנות הכבדים, ומקשקשים עם סגל ושני שעוברים ומברברים, נוזפים או מלטפים את הלקוחות.

      שני רואה בכל שנייה איפה החשק של האורחים שלו נמצא. הוא ניגש, טובל כף במרמלדת תותים שערבל בקערת נירוסטה, ומגיש לבחורה החושקת. הולך, מביא חלה, טובל ונותן לבחורה אחרת שלטשה עיניים. וכן, הוא גם מתמחר בתיאטרליות. מתמחר כמו משוגע. 69 ש' עולה "ניסואז של עגבניית ערבה צרובה בעץ בוער עם 2 עגבניות מדבר חיות". 98 ש' עולה מגש סינייה עגול מושלם וצנוע מימדים שבו "קציצות אנטריקוט וחוביזה במיצים עמוקים של עלים ירוקים מוכתמים בטחינה". מנה של "תפוחים מזוגגים עטופים בשמנת תינוקות" עולה 59 ש'.

      לזכותו של היוצר ייאמר שהוא מטשטש את החושים באופן המושלם לפני שהוא מגיש את החשבון ושאין כרגע שלא לומר כבר הרבה זמן, אף שף בארץ שמציע חוויה כמו זו שהוא הרכיב בכישרונו החד פעמי, ועוד במרכזה של עיר. החברים הפרסומאים של שחר סגל ניראים כרגע כמו הצרכנים העיקריים של הגורמה הזה. הברנז'ה של השואו ביז כבר איתרה את המקום ואוטוטו מפרסמים את כל הפרטים וגם אתם מגיעים.

      "סלון", מעבר יבוק 8 תל אביב. המקום נמצא בהרצה ועל כן כשמזמינים מקום כדאי לברר אם התפריט מתומחר בפיקס, או שכל מנה מתומחרת בנפרד. הזמנות בטלפון 052-7035888