הוא החליט- הפתעה, הפתעה -להישאר עם אשתו. בימים הראשונים היא היתה במה שאני מכנה "ההיי של הדיכי" - סוג של פרץ אנרגיות מלווה בחוסר תיאבון. אחרי שהימים הטרופים הללו חלפו, היא שקעה בכבדות פנימה, אל תוך שוקולד וצנצנות מיונז (נדמה לי שכבר הזכרתי בעבר את טעמה האנין).
מאחר שאני מתהדרת בטייטל המכובד "החברה הכי טובה" (או לפחות כך היא מציגה אותי כשאני על ידה), החלטתי לעזור לה כמו שרק חברה טובה יכולה לעזור-להוציא אותה מהג'אנק בעזרת קצת אוכל איכותי. ברור שגם לי היה אינטרס בפגישה - מצבי המדורדר הצריך פגישה עם מישהו במצב רע משלי.
כשהיא הגיעה לקפה נואר, היא פיזרה את שיערה הבלונדיני והחדש והכריזה: "יש פה הרבה חתיכים". לי תמיד נדמה שטעמה בגברים זהה לטעמה באוכל, כלומר לא בררני עד כדי חלחלה. עוד היא הוסיפה "אבל למה כולם אוכלים שניצל?", ובסתר לבי גיחכתי נוכח הבורות שלה.
הבחירה הנכונה
אז בחתיכים לא הבחנתי, אבל בתפריט הצהריים המוזל הבחנתי ועוד איך. לכן הרשתי לנו להתפרע עם מנה ראשונה של שרימפס עשויים במידה מדויקת ושוחים ברוטב סמיך של צ'ילי, פלפלים ופטריות (37 שקל. המחירים, כאמור, הם של תפריט הצהריים). לא הרשיתי לעצמנו להתפרע לגמרי ולהזמין גם לחם, למרות שמנה כזו דורשת ספיגת רטבים בפחמימה עסיסית.
בזמן שהיא מצצה את השרימפסים וניסתה לאכול את הרוטב במזלג, היא גם דאגה לסבר את אוזני בכמה סיפורי זוועות עם סוף אופטימי במיוחד. הסיפור החביב עלי מביניהם היה על צעירה שנכנסה להריון, אך ננטשה עוד בשליש הראשון של ההריון על ידי האב הגאה לטובת אשה אחרת. "שנה היא לא היתה בן אדם, ועוד תחשבי שהיתה לה תינוקת", היא סיפרה בעיניים בורקות, "אבל אז היא פגשה את וואליד, ועכשיו היא מאושרת". אני הצלחתי רק לחשוב על השנה שעומדת בפני שתינו, שבה גם אנו צפויות לאבד כל צלם אנוש.
ואז הגיע השניצל (45 שקל), עם הפירה הכתמתם שלו. אין ממש צורך להרחיב על טיבו, רק אזכיר שהיא הבינה מדוע כולם בוחרים בו. לצדו אכלנו גם מנה טובה וטיפה חמצמצה של פסטה אלה-פולו (37 שקל), עם עוף, עגבניות שרי, צלפים וארטישוק. בין ביס לביס הסכמנו שבשבוע הבא אנחנו מתחילות דיאטת מרק כרוב. אם כבר לסבול, לפחות לעשות את זה בסטייל.
כדי לחתום את ההחלטה החדשה שלנו לאביב, הזמנו שני אספרסואים מצוינים (9 שקלים לאחד), שהגיעו עם עוגיות חמאה קטנטנות ומשובחות. אלה, כמובן, לא השקיטו את תיאבוננו המאוים על ידי כרוב, ואף דירדרו אותנו עד כדי הזמנת טארט טאטן בננות (32 שקל) עם גלידה.
את מה שנותר מנוזלי הגלידה והעוגה, היא גרפה במזלג, ליקקה באצבעות ולבסוף אף הוציאה לשון ורדרדה וניקתה בעזרתה את הצלחת. כזו היא, רגישה אפילו לסבלם של שוטפי הכלים. משנותרנו עם צלחת לבנה ומבריקה, השקנו את כוסות האספרסו לחיים. "עד הקיץ נהיה רזות ומאושרות", היא אמרה. "אני קוראת את 'הסוד'", הזכרתי לה ולי, "אנחנו רזות ומאושרות כבר עכשיו", ודמעה ביצבצה לי בזווית העין.
קפה נואר. אחד העם 43. טל' 5663018. פתוח: א'-ו' 8:00-2:00, שבת 9:00-2:00.
בקטנה
סקס אפיל: הרבה חתיכים, לטענתה
אנשים: אני דווקא מצאתי שהיו יותר מדי חתיכות
עיצוב: השיק הפריזאי הידוע של נואר
מצב רוח: לקפוץ לפריז. בעיקר כדי לדפוק לבוגד בדלת ולספר הכל לאשתו
שירות: בידי חמודה אמיתית
הפוך: 12 שקל. של מאורו
ליד הקפה: עוגיות חמאה ממכרות
גישה לנכים: כניסה יש, שירותים אין
טיפ: תזמינו שניצל, כאילו דה?!
שורה תחתונה: חבל שהם לא מגישים שם מרק כרוב, היינו באות יותר