פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ישראל המיטב

      לכבוד יום העצמאות חמישה בשלנים ושותה העיירה בוחרים את מיטב התוצרת שיש כאן בישראל. ואף מילה על חומוס

      מהו המוצר הטוב ביותר בארץ? זה שלמענו נחזור מרחבי העולם ונשתוקק רק אליו, שאם יגידו לנו - ישראל, נחשוב עליו ונדע שאין כמוהו בשום מקום? שאלנו כמה בשלנים והופתענו לגלות שהטלה הוא מעולה. קבלו את התוצרת המובחרת:

      ארז, אדם והטלה המעולה

      ארז קומרובסקי, מייסד הרשת "לחם ארז": " אין ספק שטלה בלאדי. כמות החלקים שניתן להוציא מהפרודוקט הזה היא גדולה: הצלעות הן מעדן, ממולאים פנימיים זה תענוג, טלה בתנור וכמובן הקבב הכי טוב הוא מבשרו של הטלה.

      "הטלאים הישראלים עומדים בשורה אחת עם הטלאים הטובים בעולם, ומי שיודע לקנות טלה, יתענג על הבשר הטוב ביותר בארץ. העובדה שאני גר בגליל מחברת אותי מאוד לבשר הזה. כשיש טלה זה אומר שיש חלב כבשים וקשקבל. בגליל הטלה הוא תענוג.

      "אם הייתי יכול הייתי גם נותן כבוד לעגבניה, שאם היא אמיתית, זו שגדלה בשמש, לא התעשייתית, היא המוצר המושלם שיש."

      גם אדם ויה ממסעדת דוריס קמצבים ממליץ על טלה: טלה איכותי הוא התחום שלי. מדינת ישראל בנויה לגדל כבשים יותר מבקר, ובייחוד את הזן המקומי שהוא הבלאדי שהוא מדהים בלי אחוזי שומן גבוהים מדי. כל עוד יש לו שומן איכותי הוא רך וטוב ויש בו משהו שדומה לדבשת של גמל. טלה טוב מכיל בתוכו טעמים של אדמה, מדבר וארץ ישראל שאני מתחבר אליהם במיוחד."

      התמר של פיליס

      פיליס גלזר, אושיית הבישול הבריאותי: " אני מתה על תמרים, בעיקר הצהובים - תמר ברהי, שיוצא לפני ראש השנה כי הוא עונתי. אוכלים אותו קשה וחייבים לתפוס אותו ברגע הנכון לפני שעונתו הקצרה עוברת. הוא כמו אגוז שכיף לאכול. תמרים לחים הם גם טובים, יש לו מרקם מקסים, נמס בפה ומעניין. הוא מאוד מיוחד בארץ, יש לו קליפה רכה והוא מתוק וטעים. אני לא מכירה מקומות עם כזה תמר שיכול לגרום לי לחכות רק לראש השנה."

      שמן הזית של חיים כהן

      חיים כהן, שף: " החומר הבולט בארץ הוא שמן זית. יש מבחר מטורף של שמן זית והוא רק הולך, גדל ומשתבח. אין רק בית בד אחד כמו שהיה בעבר אלא בתי בד שונים שעושים שמני זית אחרים . שמן הזית משדרג הכל במטבח, עוזר מאוד ולכן אני מתחבר אליו. החיבור הוא גם באיכויות הבריאותיות שלו אבל בעיקר באותנטיות."

      הקוטג' של בני סיידא

      בני סיידא האיש שאף בשלן שמכבד את עצמו לא זז בלעדיו: "אנחנו אלופים בגבינה, בעיקר בקוטג' והיא יותר טעימה ממקבילתה בארצות אחרות. קוטג' בארצות הברית מגיע בגרגירים גדולים ולא טעימים. זו גבינה מיוחדת, שכשהיא טריה מאוד אפשר לאכול גביע שלם בלי בעיה. עוד יותר מזה, אחרי יום עבודה עמוס, החלום שלי הוא חתיכת לחם אחיד מהמכולת עם גבינת קוטג' טריה."

      הגולדסטאר של ניב הדס

      זה בטח לא הסוסיתא. גם לא פרויקט הלביא, העוזי או סנו-די. אפילו לא במבה, או שוקולד השחר. זו הגולדסטאר. הבירה הוותיקה היא מה שמעלה בי יותר מכל את רגשות הגאווה הלאומיים המודחקים שלי, לחייך מלוא הפה ולומר – "אני ישראלי, וישראל היא המדינה שהביאה לעולם את הגולדסטאר".

      אני מכיר את כל אלו שאומרים שהם שותים רק גינס, את המפונפנים שעברו לסטלה וסן. מיגל, חובבי הבירות היפניות היבשות ואת הנאמנים הוותיקים של הטובורג, אבל אני נהנה לדווח שאיני נמנה עליכם. אני מעריך את הבחירות שלכם, אבל בגולדסטאר יש כל מה שצריך אדם ששותה בירה – הצבע, הגזים, הארומה, רמת היובש. כשמטפלים בה היטב, כלומר מנקים לחבית של את הצינורות כמו שצריך, מחליפים לה גז בתזמון נכון ושומרים על הטמפרטורה הנכונה, אין שום משקה בעולם שמשתווה אליה.

      מי ששתה אותה בתצורה האולטימטיבית שלה במעיין הבירה או אצל מתי המקלל ברחוב מטלון בתל אביב יודע בדיוק על מה אני מדבר. ועדיין, כל פעם כשאני שותה אותה, אני לא מאמין שהיא מכאן. מדינה עם כל כך הרבה כשלים ובירה אחת ששלוק ממנה מצליח להשכיח את כולם.