שותה העיירה

אח, הנעורים. אתה יושב מסביב למדורה, זורק פנימי מטהר אוויר, K300 או כל ספריי אחר שיתפוצץ בזמן שאתה מנסה למזמז ניצני שדיים של בחורה שגבוהה ממך בשני ראשים לפחות. יושב מסביב למדורה אחרי שגנבת עצים מבתי עשירים שנמצאים בשיפוצים - עוד קומה, שיפוץ בריכה, הרחבת החצר עם פרגולה, תגידו מה לכם - ומתפלל שהלילה יהיה הלילה בו תגיע לארץ המובטחת.
מובטחת בגילאים מסוימים יכולה להיות גם סתם לשון בתוך הפה שלך, ומשתרבבת בצורה שמכחילה לך את הביצים (לא מיתוס!).

ועל מי תסמוך בכאלה רגעים אם לא על האלכוהול? מכיוון שאני לא מהזן המתרפק אני רק יכול לקנא בילדים של היום שכל העולם האלכוהולי והנרקוטי פתוח בפניהם. אם הבנתי נכון מאחות של חבר טוב, היום בגיל 15 הילדים כבר מפסיקים לעשן גראס. אני לא שואל, חלילה, לאן הידרדר הנוער, אלא למה כל הטוב הזה לא היה בזמני?

במדורות המכוננות של חיי, כשאלכוהול היה אויב באותה מידה בה היה חבר, והפחד מהמרירות בער בליבו של כל מי שקירב לשפתותיו פחית בירה שתינו טקילה באיכות נמוכה שמוקפצת - כן, מוקפצת כמו בפרסומת הבנק עם "איזה רוח" של יהורם גאון - עם ספרייט, וודקה גולד עם פריגת תפוזים ויין לבן זול. והיום? היום יש לחארות האלה מבחר בלתי נגמר של וודקות נטולות טעם, או בטעמי פירות, כדי להקל על הירידה בגרון; יש להם בקרדי בריז, סמירנוף אייס ושאר משקאות שמנעימים את החיך ומרככים את המוח. ויש להם קאוות זולות וטובות, שאפשר לשתות אותן הישר מהבקבוק - הארדקור! - ולא להתעורר למחרת עם שלולית מסביבך. לא חשוב במה תבחרו - ל"ג בעומר אמור להיות הלילה הראשון בו אתם משתכרים, קצת אחרי ששרפתם את הבובה של היטלר.