בקצב הסמבה

לא חשובה הכמות, העיקר האיכות: יבול הדובדבן אמנם צפוי להיות קטן יחסית השנה (3,000 טון בכל הארץ) – אך הפרי יהיה איכותי יותר, מתוק יותר וגדול יותר. כולנו יודעים שישנם דובדבנים חמוצים וגודגדנים מתוקים – אבל האם ידעתם שיש עשרות זני דובדבנים, שחלקם מתהדרים בשמות מלכותיים כמו "דון רויאל", ואחרים בשמות קצת יותר עממיים כמו "סטלה" ו"סמבה", או מעט הזויים כמו "קריסטולינה"?

הזנים ה"מסורתיים" הגדלים בישראל הם ה'בורלא' (צבעו אדום שחור, קטן יחסית והראשון לפרוח), ה'רנייה' (פרי גדול שצבעו אדום בהיר- צהבהב) וה'בינג' (דובדבן מתוק, אדום-שחור). ה'רנייה' הוא הזן היחידי שצבעו חורג מסקאלת השחור-אדום המוכרת מדוכני השוק. גם ה'צ'ינוק', שלו פרי גדול ועסיסי, פורח יחד עם אלו, אך היבול שלו בארץ קטן יחסית.

ישראל, אגב, חזקה יותר בגודגדנים מתקתקים מאשר בחמוצים. הדובדבן היחידי החמוץ (באמת!) הגדל במטעינו הוא ה'חיוס', שצבעו אדום והדרך היחידה להבדיל אותו מהמתוקים היא על פי גודלו – הוא קטן יחסית לרובם. דובדבן נוסף שאפשר לאפיין כחמצמץ הוא ה'פיבוריט'.

לפני כעשור לערך החלו לייבא זנים חדשים של גודגדנים, על מנת לאקלם בארץ – ואלו הגיעו דווקא מקנדה. אלו זנים מתוקים יותר וגדולים יותר, ונהנים מחיי מדף ארוכים יותר. בין הזנים שיבאו נמצאים 'מיני רויאל' ו'דון רויאל', וגם 'סימפוני', 'סנברסט' ו'סמבה' וגם 'סוויטהארט' ו'קריסטולינה' – והם אמורים לענות לתאוות הקהל הישראלי. בתיאבון!.