טוסט שזכה בנובל

חומרים:
1 כיכר ג'אבטה
1 חציל
שמן זית כתית
פסטו
200 גרם מוצרלה
2 כפיות אורגנו טרי, קצוץ





.

הוראות הכנה:

מטבח, מבורדק. מנורה פלואורסצנטית מהבהבת, מנסה להידלק. מתחת לחלון כיור, ערמות של כלים מלוכלכים. פח האשפה עולה על גדותיו; לידו עומדים בקבוקים ריקים. שולחן מטבח קטן; עיתונים ומכתבים לא פתוחים מסתירים את פניו. ליד השולחן שני כיסאות. חריקת מפתח בדלת, קולות עמומים. הדלת נטרקת; בבת אחת, וקלאק, גבר מבוגר יותר שנראה כמו נווד, נכנס לבמה משמאל.

הרלי: בוא תיכנס, תרגיש כמו בבית.
(קלאק נכנס ומסתכל מסביב)
אור מחורבן. מזמן רציתי לקנות מנורה חדשה.
(הרלי מרים יד וטופח על מנורת הניאון עד שהיא מפסיקה להבהב) אני אעשה לך משהו לאכול.
קלאק: לא אכלתי כל היום, אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה אכלתי ארוחה כמו בנאדם. זאת אומרת בישיבה כמו בנאדם, משהו חם.
הרלי: (מסתכל במקרר) אתה רוצה לטלפן? לצלצל לבת שלך?
קלאק: עכשיו, בשעה כזאת? אני אטלפן לה מחר. היא לא תרצה לבוא הנה הערב, היא מתחילה מוקדם בבוקר.
הרלי: אין לי הרבה מה להציע לך. המון זמן לא עשיתי קניות כמו בנאדם. מה דעתך על גבינה עם טוסט?
קלאק: איזה מין גבינה?
הרלי:מוצרלה.
קלאק: מוצא מה?
הרלי: מוצרלה. איטלקית.
קלאק: לא בשבילי. אבל אני אשמח לפרוסת טוסט.
שתיקה.
הרלי: אני מוכרח פעם לנקות את הגריל הזה.

(הוא מחזיק ביד מחבת גריל מכוסה גלדי גבינה קלויה. הוא חותך ג'אבטה לשניים, לאורך. באותו אופן הוא פורס חציל לפרוסות דקות ומטגן אותן במחבת אחרת, לאחר שחימם בה קצת שמן.)
קלאק: פינה לא רעה יש לך פה. הכול שלך?
שתיקה.
בטח שווה כמה גרושים. כמה זמן אתה פה?
הרלי: לא יודע... בערך שלוש שנים.
קלאק: אז עשית על זה כמה גרושים, מה?
(הרלי שם את הג'אבטה מתחת לגריל)
זה פרוסה גדולה של טוסט.
הרלי: זה ג'אבטה.
קלאק: ג'א מה?
הרלי: ג'אבטה, מין לחם איטלקי.
קלאק: אתה איטלקי אתה?
הרלי: היום כולם אוכלים את זה: ג'אבטה, פוקאצ'ה סקיאצ'אטה, פאניני.
קלאק: אתה לא יכול פשוט לשים לי שתי פרוסות בטוסטר?
הרלי: הטוסטר מקולקל.

אני רוצה שתהיי לי מסעדה איטלקית קטנה יום אחד. לא משהו מפואר, תבין. אוכל פשוט: פאניני על ג'אבטה, פוקאצ'ה, ברוסקטה; ארוחות פסטהף ספגטי, פנה, ריגאטוני; הרטבים הבסיסיים, פסטו, בולונייזה, ארביאטה. עיקריות קלאסיות; קרפאצ'ו טונה מוזלף שמן כמהין, פילה בקר במחבת על מצע של תרד נבול במיציו. אתה רוצה ספל תה עם זה?
קלאק: עכשיו אתה מדבר לעניין. ספל תה טוב.
הרלי: היית פעם באיטליה? הכרתי שם מישהו, דומה לך קצת. לפני שנים. בטח כבר מת בינתיים.

(הוא מוציא את החציל מהמחבת, בשרו ספג את השמן ויש לו פסים כהים שהשאירו הבליטות במחבת. הג'אבטה כבר חמה והוא מורח שכבה דקה של פסטו על הצד הפרוס).

אז איפה הבת שלך גרה?
קלאק: המה שלי?
הרלי: הבת שלך. זאת שהיתה צריכה לקחת אותך מהתחנה.
הרלי: אה, היא.
שתיקה.
היא גרה בקטפורד.
הרלי: קטפורד? פעם הייתי הולך לשם למירוצי כלבים. אני זוכר ערב אחד הלך לי טוב, כמעט כל כלב שבחרתי ניצח עד ששמתי את הכול על המירוץ האחרון. הימרתי על שתיים וארבע. לא יודע למה, כמעט תמיד הייתי הולך על שתיים וארבע להפך. אבל לא בערב ההוא. רק שזה נגמר בארבע ושתיים. הפסדתי את הכול. אתה מהמר?
קלאק: מה, ככה לזרוק את הכסף שלי? לא אני.
(שתיקה, הוא מסתכל בחיקו.)
אין לך סיכת ביטחון במקרה?
(הרלי מניח את פרוסות החציל על הג'אבטה עם הפסטו ומתחיל לפרוס את המוצרלה.)
הרלי: אתה יכול לטלפן לה בבוקר. אני אסדר לך מיטה.
קלאק: בבוקר היא עובדת. אמרתי לך.
הרלי: אתה אוהב שמן זית?

(הוא מניח את המוצרלה על החציל, מזליף שמן זית מלמעלה, לבסוף מוסיף קורט אורגנו קצוץ, ובסוף שם את הג'אבטה מתחת לגריל.)

קלאק: אני לא רוצה כלום מהזבל הנוכרי הזה.
הרלי: שמן זית זה טוב לבריאות.
קלאק: זה בשביל לנקות את האוזניים, לא?
הרלי: (זורק שקית תה לפח העולה על גדותיו) הנה לך הספל תה שלך.
קלאק: (נאנח בסיפוק) אין על ספל תה טוב.
(לוגם מהתה ומעווה את פניו.)
הרלי: שם, על השולחן. אני לא משתמש בהרבה סוכר.

(הסוכר התקשה. קלאק מקרצף לו חתיכות בכפית עד שהתה מתוק מספיק. הוא בודק אותו מפעם פעם במשך כל התהליך. קול גבינה רוחשת עולה מהגריל. הרלי מחכה שהמוצרלה תהיה חומה וזהובה).

הרלי: הנה זה. זה מוכן.
(הרלי חותך את שני חצאי הג'אבטה לחתיכות קטנות יותר.)
אתה לא רוצה לטעום?
קלאק: לא בשבילי זה. לא מתאים לאיש כמוני...
(הרלי מניח את הצלחת עם הג'אבטה על השולחן.)
לא נראה רע, דווקא. אני מוכרח להודות. זה...
שתיקה.
מוגש יפה. זה מה שזה. מוגש יפה.
הרלי: הייתי מוסיף סלט בצד, או כמה עלי בזיליקום טרי, אם היה לי.
קלאק: נראה לא רע בכלל.
שתיקה.
אני רק אטעם קצת.
(לוקח חתיכה ונוגס. חוטים ארוכים של מוצרלה נדבקים לו לזקן. פניו מתבהרות בהפתעה.)
קלאק: זה לא רע. בכלל לא רע. אולי בכל זאת ילך לך עם הבית קפה הזה שלך.

הוא לוקח עוד חתיכה. עכשיו גם הרלי אוכל. שני הגברים יושבים ושותקים, לוגמים מדי פעם מהתה.
מנורת הניאון מתחילה שוב להבהב, אבל הפעם הרלי מתעלם ממנה. האורות הולכים וכבים לאטם.