פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קפה בשוק

      קפה אמיל בשוק מחנה יהודה הירושלמי חוגג שנה להיווסדו. רוני מולה ארזה את הפקלאות ועלתה לבירה לבדוק מה יש לו להציע

      אלמלא היו גוררים אותי ביום חמישי בבוקר אל שוק מחנה יהודה בירושלים, לא נראה שהייתי מגיעה לכאן בזמן הקרוב. אבל יצא שגררו ועוד יותר מזה- היה פשוט נחמד.

      שוק מחנה יהודה זכור אצלי כמקום של קניות מהירות בימים שבהם גרתי בעיר בתקופת הפיגועים אבל לא יכולתי לוותר על הליכה שבועית לשוק. היינו נכנסים, קונים מה שצריך ולא מתעכבים על ריחות ונהנתנות של שוק. מדי פעם היינו חייבים עצירה קטנה לטעום חידושים בדוכן הגבינות של באשר או כדי לבחור במיה לקובה בשוק של העיראקים, אבל כמעט אף פעם לא היו לסיבובים החטופים האלה תוצאות מפתיעות. לכן, כשהגעתי באותו בוקר והתענגתי על הזמן הארוך שהיה ברשותי, הצטערתי שלא היה לי אותו תמיד.

      קפה אמיל נפתח לפני שנה על ידי אהליה רוטן שלמדה בעבר ב"קורדון בלו" הצרפתי ואבי בודרהם בן זוגה. אמיל היה סבה של אהליה, שבמשך שנים חשבה לפתוח מקום בשוק מחנה יהודה בעיקר כי שמעה סיפורים מאביה שגדל בשוק ועל סבה שבילה את רוב שנותיו כאן. לפני שנה היא החליטה להפוך את החלומות למציאות.

      הטיפוסים הירושלמים המגוונים שעברו מול הקפה הוציאו אותי ממונוטוניות הבוקר וגרמו לי שלא להצמד לארוחת הבוקר המסורתית שאני אוכלת בדרך כלל, ולבחור בכמה נסיונות שיעבירו לי בוקר ארוך בתוך כל הקסם הירושלמי הזה.

      חצ'פורי מעולה, פזי מאכזב

      בחרנו להתחיל בחצ'פורי, מאפה גרוזיני (18 ש'), שהגיע אפוי בעל צבע ענברי משכר במילוי גבינה עדינה ולצידו טחינה וזיתים, שהיה פתיחה מעניינת והפתעה גמורה למה שציפיתי שיהיה בסך הכל בורקס משודרג. לצד החצ'פורי ניסינו את הפזי (שם שלא הכרתי עד אותו בוקר), שבלול בצק עלים במילוי גבינת פטה ותרד (18 ש' גם הוא) שאכזב לעומת החצ'פורי המעולה. הפזי הגיע מעט יבש, ללא טעם מעניין במיוחד. עוד גבינה או מילוי אחר היו הופכים אותו מעניין יותר.

      לרוב אינני מציינת את הקפה, שבארץ כבר למדו להכין במידה הנכונה אבל האספרסו (של ILLY) הגיע מגורגר מדי ואפילו (אוי ואבוי) מעט דלוח. עניין של כמות ותזמון היו יכולים לפתור את הבעיה. העוגיה, שנאפית במקום הצילה את כבודו.

      אי אפשר להכריע גורל של ארוחת בוקר בארץ בלי לנסות את הביצים. ויתרתי על הארוחה הרגילה (שכוללת פה מבחר צלוחיות עצום של מיני ירקות קלויים, טחינה וגבינה- כפי שהצצתי בשולחן לידי) והלכתי על השקשוקה (36 ש') שהגיעה באופן די מפתיע על מצע של תפוחי אדמה וחצילים. ההפתעה היתה נעימה ומרעננת: אין כמו חציל כדי לשדרג שקשוקה טובה ואפילו התיבול, שמתלווה בדרך כלל בצורה חריפה, היה מתקתק ובניחוח חזק של קינמון.

      שטרודל התפוחים בסוף הארוחה (23 ש') היה שמנמן, אוורירי, בניחוח קינמון נפלא ומתיקות שלא היתה מוגזמת במיוחד. לצערי, הוא לא היה מספיק אפוי, כך נדמה לי ואם היה מבלה עוד מספר דקות בתנור, הייתי מרעיפה עליו יותר שבחים.

      רצה הגורל והביקור בקפה אמיל נפל על אחד השבועות האחרונים של המשמשים. אבי, בעל בית הקפה שלח אותי אל הדוכן שנמצא בסמטאות השוק העיראקי. הסיום הזה לבוקר כל כך טעים, היה המשמש שבקצפת.

      קפה אמיל, התות 8, שוק מחנה יהודה, ירושלים. טל' 077-7003047, פתוח: א'-ה' 08:00 עד אחרון הלקוחות, ו' עד שעה וחצי לפני כניסת השבת