הגענו אל פרופסור טל ומדמאזל שירה במון פיליה (Montpellier), עוד עיר מלאה בצרפתים שרחובותיה צרים ופתלתלים, לאירוח ביתי משובח שכלל ביקור בכפר יפיפה בנוי בתוך ואדי, בשם סאן גיום לה דסארט ((st. guilhem le-desert. מקום קסום מעל נהר גועש, שרק חיכה אלפי שנים לגילויו על ידי עשרות תיירים, שלשמחתנו לא היו בסביבה כי זו לא העונה.
בזאת מיצינו את צרפת לעת עתה והמשכנו דרומה לספרד. דבר אחד שכדאי שתדעו על ספרד: הם אוהבים חזירים! לא אוהבים במובן של נחמד לאכול קצת בייקון בארוחת הבוקר, אלה אוהבים ברמה שכל בית צריך שוק חזיר jamon - של 5-7 ק"ג שמיושנת בין חודש לאלוהים יודע כמה זמן (טווח מחירים 35 יורו לק"ג ל-180 יורו לק"ג). אוי איך שהם אוהבים חזירים הספרדים צמאי הדם. יש טיעונים שקושרים את אהבתם העזה לחיה ורדרדה זו בתקופת גירוש ספרד, אז שימש המאכל אבן בוחן לגילוי יהודים, מוסלמים, אנוסים ושאר מתנזרים שומרי כשרות. זה לא ממש משנה.
מרשים מאד להיכנס לשוק/סופר/קצביה/מסעדה/בר ולראות שוקיים תלויים בכל מקום, בקצותיהם פנכת פלסטיק קטנה לאגירת השומן המטפטף. קירות של עשרות מטרים, בלי הגזמה, מלאים שוקי חזיר. לא קשה לדמיין את ספרד כולה כבית מטבחיים לחזרזירים, קטנים, גדולים, מבוייתים או פראיים, שחורים או ורדרדים, עם תפוח בפיהם הפעור בחיוך מעוות.
נכנסנו לספרד דרך גירונה (girona), עיר קטנה וחביבה. משם נסענו לברצלונה, העיר של גאודי ומסי הארגנטינאי המטונף. פה הזמן לגלות שדניאל מסתובב באירופה כאנגלי ועל פי צו של המלכה עליו להוסיף הארגנטינאי את התואר "המטונף" לכל דמות ארגנטינאית שמוזכרת בטקסט כתוב. כאן גילינו את אחת הבעיות שעלולות להיווצר כשמגיעים לעיר גדולה עם רכב גדול. איפה לעזאזל חונים? איפה ישנים? ומה לגבי שירותים? אחרי סיבוב לילי קצרצר הוחלט לצאת מהעיר ולשוב למחרת.
קרוון נגד בארסה
ברצלונה היא ללא ספק עיר יפה וחביבה אבל לא נסחפנו בהתלהבות הכללית. הרובע הגותי ואזור לה ראבאל (la raval) מושכים ונאים, וזהו. אגדת הטפאסים התגלתה כדבר השמור לתיירים צמאי מיתוסים. לפי כל המחקרים המעמיקים שנעשו על ידינו ועל ידי אחרים, המקומיים בברצלונה שותים בירה בפאב הקרוב לביתם לא יאוחר מהשעה 20:00, והולכים הביתה. מי שממש שיכור ושכח לעבור במכולת יכול להזמין מעדנים כהמבורגר, צ'יפס וחזרזיר מתפריט מצולם שנראה מפתה רק במעט יותר ממקדונלדס. לטובת התיירים נפתחו אי אלו ברים מעוצבים יותר או פחות ברובע האקזוטי ראבאל לצד הנרקומנים, או בסמטאות הרובע הגותי. אחרי 8 שעות של הסתובבות מאסנו בבארסה והתחלנו להדרים.
אל טרגונה (tarragona) הנושקת לים התיכון נכנסו בשעת בוקר מאוחרת ביום קר אך שטוף שמש זוהרת. מצאנו חניה ליד החוף - מבהיק מנקיון וחף מאנשים. המים התכולים נראו כל כך קורצים שאחרי היסוס קצר הוחלט לדלג לתוכם, החלטה שהתחזקה לאור העובדה שלא התקלחנו כבר 3 ימים. לאחר התאוששות קלה במחלקה ההיפותרמית גילינו שגם טרגונה היא עיר יפה וישנה עם סימטאות ציוריות, מנזר וחומה עתיקה מעל נמל ענקי ומודרני. שם גם גילינו איך טפאסים אמורים להיות: כשמזמינים בירה, או קאניה כפי שהיא נקראת בפי המקומים, מקבלים לצידה טפאס קטן, שיהיה משהו בבטן בזמן ששותים.