חמה על פחמימה

ההנאות הקטנות של החיים:
אייס קפה בשמש ביישנית.
לראות את השלט הגדול של טופשופ ברגע שיוצאים מאוקספורד טיוב סטיישן.
ואם כבר לונדון, אז השקיעות בפוקסיה וחציל.
ופחמימות. איתן אני מקיימת את היחסים היציבים ביותר שלי.

הליידי נוהגת לספר את האגדה על אודות איש שענה "חרא" בכל פעם ששאלו לשלומו. אלוהים, בדרכו המופלאה, היה אומר: "זה חרא? אני אראה לו מה זה חרא". לעומתו, היה איש שנהג לענות על אותה שאלה ב"מצוין". ואלוהים, מצדו, היה אומר: "זה מצוין? אני אראה לו מה זה מצוין". באותו היום ששתינו התאמצנו לענות על השאלה המעיקה לשלומנו ב"מצוין", החלטנו לדהור לכיוון המאפייה/בית קפה פניני.

כבר בכניסה לשם העירה הליידי בחוכמתה שפניני, שנפתח צמוד למאפייה הנודעת לחמים, הוא ממש כמו בית הקפה טיילת, שנפתח בתחילת שנות ה-90 ליד יוטבתה בעיר בניסיון לאסוף את שארית הפליטה מהתורים הארוכים. אנחנו, שמעולם לא נרתענו מלהיות שאריות, באנו במטרה לאהוב אותו.

המשך ההנאות הקטנות של החיים:
להקריא סיפור למלאך בת שלוש.
קפה עם הלפ~טופ בשישי בערב, כשבתי הקפה מתייתמים.
וכניסה לממלכה של פחמימות.

חייבים להודות - פניני אינו לחמים, ולא רק בשל עיטורי הזהב סטייל מקדש רומאי שסוגרים על הדפסי חיטה אימתניים. לצד מאפים בניחוח צרפתי, המקום גדוש בסמבוסק - ולא מהסוג שהדודות העירקיות שלי מכינות.

למרות המלצות העובד במקום (בנו של הבעלים, לדבריו), העדפנו לא לבחור בבצק השופע בגבינה ("אפשר גם לשים רוטב פיצה, זה יוצא משו משו"), והלכנו על שני בורקיטס קטנים עם גבינות וטונה (14 שקל ביחד), ואליהם צירפנו קיש בטטה וגבינות (38 שקל עם סלט). המזון היה בגדר הנאה קטנה, אבל כדי שהנאה קטנה תירשם ככזו, עליה להיות הנאה חד פעמית.

עוד קצת מההנאות הקטנות של החיים:
לראות את הבחור הכי פחות רומנטי שיש עומד תחת חופה ואף נהנה מזה.
לשמוע את הכלב נאנח, דקה לפני שהוא שוקע בשינה מתוקה.
קפה טוב עם פרלמנט לייט ארוך.

את האספרסו (6 שקלים) הנורא בחרנו להעביר בחברת אקלייר קפה (12 שקל) ופאי לימון (15 שקל), שהיו מתוקים הרבה מעבר לגבולות הסביל. כמדומני, לא בחרנו להעביר אותם בחברת אותו עובד שהמטיר עלינו שאלות כמו "באיזה רחוב אתן גרות?" ו"כמה אתן משלמות?". בכך הוא כמעט הצליח להרוס לי את אחת מההנאות הקטנות והמקודשות שלי - שיבה בחברתה של הליידי. רק כמעט.
וגם זה חלק מההנאות הקטנות של החיים:
להירדם על ספה שצפופה מכדי להכיל שניים ועדיין להצליח להרגיש בנוח.
"אתם (כך במקור; ת"נ) נותנות בראש", אמר לנו אותו עובד וכמעט ליבה אי אלו ייסורי מצפון על כל הפחמימות שחיסלנו. רק כמעט. "זה בסדר, אני אוהב לראות אנשים נהנים". סביר להניח שהיינו נהנות יותר אילולא הוא חילק את תבונותיו בכזו נדיבות. בוודאי היינו נהנות יותר אם המאפים היו כאלו ששווה לנטוש את לחמים למענם. באותו ערב העדפנו רק להגיד שאנחנו אכן נהנות, תוך מחשבה שאלוהים יגיד: "זה נהנות? אני אראה לכן מה זה ליהנות".
ועוד הנאה אחרונה וחביבה:
להסתובב במיטה מתוך שינה ולגלות לצדך זוג עיניים מנומנמות.

סקס אפיל: אם סמבוסק אחרי ביקור בחלונות הגבוהים נחשב לסקסי בעיניכם
אנשים: פליטי לחמים
עיצוב: אולמי בון טון
שירות: המלצרית היתה מתוקה להפליא
הפוך קטן: 10 שקלים
ליד ההפוך: סמבוסק
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
טיפ: בערב אפשר להתאבזר בשני לחמים ב-15 שקל
שורה תחתונה: על יד
פניני.

פניני, החשמונאים 101. טל' 5611600. פתוח: ו' עד כניסת השבת, מוצ"ש-ה' 24 שעות.