לצד מסורת אכילת תפוחי האדמה ממדורה, אפשר בסוף כל קומזיץ למצוא את האמיצים שצורבים מרשמלו על הגחלים, תוך שהם מנסים לשמור על חלל הפה שלהם נטול כוויות, דבר שכמעט אף פעם לא מצליח.
שקיות רבות של הממתק הורוד-לבן-סוכרתי-דביק מושחלות בחינניות על שיפודים ועוברות באופן מיידי לחריכה מאסיבית על גחל. לרגע לא חשבתי שאפשר להכין מרשמלו, עד שנתקלתי לפני כמה חודשים במתכון שעובר באינטרנט ומסביר כי הטעם של המרשמלו המוכן, עולה על חברו הקנוי. לא היתה ברירה אלא לבדוק את הנושא.
לעשות
כסף - ג'לטין: 11 שקל, סוכר: 2 שקל, סירופ סוכר: כ- 10 שקל. סך הכל: כ- 25 שקלים.
זיעה - ההכנה קצרה אבל ההמתנה אינסופית.
תוצאה - ריבועי מרשמלו טעימים, בכמות המשתווה ל- 3 שקיות מהסופר.
מתכון, שאת מקורו אינני יודעת, אבל הוא רץ באינטרנט כבר שנה:
חומרים:
28 גרם ג'לטין
2 כוסות סוכר
3/4 כוס סירופ תירס
2 כפות תמצית וניל
100 גרם אבקת סוכר
הכנה:
1. בקערה מערבבים את הג'לטין עם חצי כוס מים. מניחים למשך חצי שעה.
2. בסיר כבד מערבבים סוכר עם סירופ תירס, מוסיפים חצי כוס מים וקורט מלח. מבשלים על להבה בינונית תוך כדי ערבוב מתמיד עד לטמפרטורה 115-118 מעלות.
3. לקערת הג'לטין המומס, מזלפים באיטיות את תערובת הסירופ, תוך כדי הקצפה מתמדת. לאחר עשר דקות, מוסיפים תמצית וניל.
4. יוצקים את התערובת על משטח סיליקון ומייבשים באוויר כ-12 שעות.
5. חותכים לקוביות ובוזקים אבקת סוכר למניעת הידבקות.
לקנות
כסף - בערך 7 שקלים ל-100 גרם.
זיעה - 5 שניות בסופר.
תוצאה - הצבעים זרחניים, המתיקות משוגעת, והדביקות? אותה דביקות.
פסק דין
חטיף אמור להיות משהו נגיש וידידותי. מה שאומר שכל חטיף שזמן ההכנה שלו עובר את השעה, פשוט לא שווה את זה. ואם ממילא המרשמלו מושלך למדורה, עדיף שיהיה כזה שמישהו אחר עבד עליו.
פסק דין: זה המקום לשים את התעשייה על הגריל.