פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פסטהבאסה

      האחים הדס ממשיכים לחפש אוכל איטלקי שמצליח לשרוד את המשלוח. מה שהגיע מרונימוטי היה לא פחות ממאכזב. ויש גם הבהרה למדור של שבוע שעבר

      התנצלות

      נפתח בהתנצלות כלפי מוזס, שסוגיית תמחור השניצל שלהם הסעירה אותנו בשבוע שעבר. אז האמת היא שהשניצל של מוזס (57 שקל) - בניגוד להמבורגר שאליו כן צריך להזמין תוספת צ'יפס - מגיע כבר עם פירה. רק שתדעו שהתלהמנו לחינם בסוגיה הזו. מה שכן, שכחנו להזכיר שעל משלוח הם גובים 10 שקלים, ככה שזה מתקזז.

      ולענייננו

      עדיין קשה למצוא כאן משלוח איטלקי נורמלי. פאפאס הם אחלה, אבל די לבד במערכה. הסיבה היא שאוכל איטלקי הוא כזה שמושתת על איכות הפרודוקטים וטריותם, כאלו שאינם זמינים ונגישים בארץ. אי לכך, יש בארץ או כל מיני מזללות זולות, או מסעדות יוקרה איטלקיות, אבל חסר איזשהו דרג ביניים. רונימוטי, מסעדה ומעדניה מרמת החיל ששולחת את מרכולתה גם לתל אביב, מתיימרת להיות אחת כזו.

      תפריט

      האתר של רונימוטי מפורט, נוח לשימוש (לא צריך כל הזמן לגלול את העמוד כמו איזה טמבל), עשה לנו חשק להזמין והעלה את הציפיות. איך שפתחנו את השקיות חשכו עינינו. שום דבר טוב לא יכול לצאת מקופסאות הפלסטיק הללו, שמתאימות יותר לסיני מוקפץ בריח אגזוזים מאשר למסעדה איטלקית שמכבדת את עצמה. נקודת זכות: קיבלנו בקבוק יין קטן שלא הזמנו.

      אנטיפסטי

      אווירת המסטינג לא פסחה על האנטיפסטי (32 שקל) שהורכב משום קונפי, גרגירי חומוס עם גזר ומנגולד וברוקולי. זה היה החלק הכי טוב בארוחה - טמפרטורה ומצב צבירה נכונים - אולם גם הוא סבל ממה שיתגלה כלייט מוטיב של המשלוח הזה - עודף שמן.

      קלצונה צמחוני

      הבחירה הראשונית היתה בקלצונה בולונז, אבל הוא נגמר, אז נאלצנו להסתפק בגרסה הצמחונית (25 שקל) עם רוטב עגבניות (שהיה די אנמי) ומוצרלה, שהתאפיינה בטעם של גבינה צהובה פשוטה. הדבר הכי טוב שאפשר לומר על המנה הזו הוא שבמשרד כאיזו מין ברירת מחדל לא מחייבת, לא יקרה ומשביעה היא יכולה לעבוד.

      לינגוויני אליו אוליו

      מה שאי אפשר לומר על המנה הזו, שלא רק שמתומחרת בצורה שערורייתית (44 שקל על בצק, שום ושמן זית?), היא גם בינונית מינוס. הפסטה שרדה רע מאוד את המשלוח, כמויות השמן היו מוגזמות והתחושה נעה בין תפל ללא טעים. חבל, כי פסטה אליו-אוליו היא הבסיס של הבסיס; וממנה אפשר להקיש על איכות המסעדה ואם היא לא יוצאת כמו שצריך, המצב לא משהו. רק לשם השוואה המנות המקבילות בפאפאס וקופי בר עולות פחות וטובות הרבה יותר.

      טליאטלה פרימוורה

      מאותן בעיות בדיוק סבלה הפרימוורה - תמחור מוזר (50 שקל), עיסתיות של הבצק שכשל במסע לדרום, עודף שמן וחוסר טעם.

      פפרדלה בראגו

      שוב אותו סיפור? פחות או יותר. המחיר קצת יותר הגיוני (48 שקל), אבל הפסטה היתה גסה, לא השתלבה טוב עם שאר המרכיבים וסבלה משימוש יתר בשמן, שלא עשה עמה חסד.

      לזניה

      המנה היותר מוצלחת מבין העיקריות (52 שקל) וגם לה הבעיות שלה. עלי הפסטה כמעט ולא הורגשו, לבשר כמעט ולא היתה נוכחות והמנה כולה הרגישה כאילו היא טובעת בגבינה.

      קינוח

      היה לא רע הדבר השוקולדי הזה שהזמנו (22 שקל) והגיע עם קצפת לא מתוקה מדי, אבל טרטופו הוא בטח לא.

      שאריות

      כמו שאתם יכולים לראות לא ממש טרפנו את האוכל, וזה לא שלא היינו רעבים, או שהמנות שקיבלנו היו ענקיות. אנחנו ממש לא סנובים ולא מפחדים להתלכלך; אנחנו פשוט רוצים תמורה מלאה לכספנו. ואת זה לא קיבלנו.