פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ריח של ריחן

      ירוק, זרחני, אהוב והולך כמעט עם כל דבר. סדרת הממרחים של לעשות או לקנות יוצאת לדרך והיום: פסטו

      האיטלקים, שלהם עלי בזיליקום שלא מהעולם הזה, לא טורחים לטחון את כתר המלכות הירוק הזה ומעדיפים להניחו ברוב הדר על פסטה או על ברוסקטה. בשם ההגינות האיטלקית, גם אני עושה את זה, אבל ממרח פסטו הוא אחד המוצרים שאי אפשר יהיה להתקיים בלעדיהם, בעיקר נוכח הזמן הרב שהם מחזיקים מבלי להתקלקל.

      אצלנו בבית יש תמיד פסטו. אני מורחת אותו על שניצל, מישהו מכין איתו פסטה ואחר מורח על טוסט. כשהוא אוזל, יש תחושה של בהלה, ממש כמו כשנגמר הלחם או החלב. במהירות, נטחנת לה צנצנת נוספת, רק שלא יחסר. ובאופן אישי, אני תוהה, למה בכלל לקנות?

      לעשות

      כסף (באופן יחסי לכמויות) - בזיליקום: 4-10 שקלים, צנוברים: 5 שקלים, פרמזן: 3-5 שקלים, שמן זית: 2 שקלים. סך הכל: כ- 20 שקל.

      זיעה - הפרדת עלים ברגע וטחינה ב-5 דקות.

      תוצאה - 2 צנצנות ממרח ירוק זוהר.

      מתכון לפסטו:
      3 חופנים גדולים עלי בזיליקום
      3-2 שיני שום
      100 גרם פרמזן (או פקורינו)
      2 כפות צנוברים
      1/2 כוס שמן זית
      מלח ופלפל שחור

      הכנה:
      1. טוחנים את כל החומרים במעבד מזון פרט לשמן זית.

      2. מוסיפים את שמן הזית ומתבלים.

      3. הפסטו ישמר במקרר כחודש.

      לקנות

      כסף - 15-22 שקלים לצנצנת.

      זיעה - רק למצוא את הצנצנת הנכונה בין המבחר הגדול.

      תוצאה - בוודאי יש בהם חומרים משמרים ומייצבים. אבל הטעם סביר.

      פסק דין

      התהליך של הפרדת עלי הבזיליקום, וטחינתם עם שמן זית, שום, פרמזן וצנובר הוא באמת פשוט. קניה מוקדמת של החומרים בשוק, או אפילו בסופר (ולמתמידים כדאי לקנות עציץ), היא פשוטה ומהירה כמו שליחת יד למדף הממרחים.

      אבל מה יש בהם, בטחינה הדקה ובמינונים, שמרתיע אנשים להוציא את המג'ימקס וללחוץ על כפתור? (וכן, לנקות את את המג'ימיקס זה באמת קצת מבאס). אין צורך בידע מוקדם או ביכולות קולינריות כלשהן. ויש אפילו בונוס: ריח טוב של בזיליקום בידיים.

      פסק דין: הפרד ומשול.