הגינה הפרועה שלנו, יש לה חיים משל עצמה. לרוב אני מאושרת מהעובדה הזו, כי היא בעצם מכתיבה לי מה ומתי לקטוף, נתונה לחסדי הספונטניות ולאלוהי המטבח, ורק טוב יכול לצאת מזה. השבוע הילדון ואני חזרנו מהגינה עמוסי בזיליקום ושאר עשבי תיבול, שבעיקר ריחמנו עליהם והחלטנו להכניס למזגן ולראות מה יצא מהם.
מודה ומתוודה, בזיליקום הוא מסוג התבלינים שגדולים עליי. הוא תמיד גדל פרא, ואז יש יותר מדי ממנו, והטעם שלו כל כך דומיננטי ומשתלט שאני לא בטוחה אף פעם לאן הוא מתאים חוץ מתבשילים עם עגבניות. למרות שיש לו מראה של קצין בסיירת מטכ"ל, עמוק פנימה הוא רגיש ועדין. לא מומלץ לשטוף אותו, לייבש ולשמור, כי חייו קצרים והוא ינבל במהירות מבאסת. אז או שקוטפים וצורכים ממנו, או שמשאירים אותו לגדול פרא בחוץ או שבסוף נשברים ומכינים ערמות של פסטו, שהפריזר כבר לא יכול להכיל.
ביום בהיר אחד, עמוס בזיליקום, כוסברה ופטרוזיליה, נולד הממרח הגאוני הבא, שמטשטש בדיוק את האגרסיות שלו, ועם זאת עדין משאיר טעם רגוע ונעים של בזיליקום רענן. אנחנו אוהבים לערבב אותו עם פסטה שזה עתה יצאה מהסיר, ואז הילדון צוהל שיש פסטה ירוקה, או, כשכבר ממש נמאס מהחמאה-גבינה-חרדל על פרוסת הלחם, פשוט מורחים ממנו ומשדרגים את הלחם ואת החיים. הפלוס הגדול של הממרח הזה, הוא שימוש מבורך בעשבי תבלין טריים שלא עברו חימום, ומכאן שאפשר להנות מהערכים התזונתיים שלהם ובעיקר משפע נוגדי חימצון.
ורגע, שניה לפני שאתם עוברים הלאה כי מצאתם כוסברה במתכון האמינו לי, החיבור הגאוני הזה פשוט עובד. היא נותנת בדיוק את הטון המתאים, ויש לה זכר קלוש, אך הכרחי. נשבעת.
ממרח של ירוקים וקשיו
הקשיו מעניק לממרח הזה מתיקות עדינה ונפלאה. אל תחששו לשחק ולאלתר, לפי הירוקים שמצויים בידכם ולפי טעמכם האישי. קצת יותר חריף, קצת יותר מתקתק, עם פחות או יותר שמן.
החומרים:
כוס עלי בזיליקום
כוס עלי כוסברה
חצי כוס פטרוזיליה
2-1 שיני שום (אפשר לוותר או לתגבר לפי הטעם)
רבע עד חצי כוס שמן זית
חצי כוס קשיו
מעט מלח
אופן ההכנה:
1. מעבדים את כל החומרים בבלנדר, עד לקבלת ממרח אחיד. את שמן הזית מוסיפים בהדרגה.
2. טועמים ומתקנים תיבול ומעבירים לכלי אטום. הממרח ישרוד במקרר שבוע לפחות. אפשר גם להקפיא.