מיהו השף הטלוויזיוני הגדול מכולם?

    אתה עוד תגלה את העולם

    כשהוא נוסע בכל ישראל עם אוטו ירוק, ביצע גידי גוב את פריצת הדרך המשמעותית ביותר ביחסה של הטלוויזיה לתכניות בישול. אבי משולם מעניק לו פרס מפעל חיים

    • גידי גוב
    אבי משולם

    מאמצע שנות התשעים הושלמה המהפכה הקולינרית בעיר ואני התהפכתי במקביל. שירות צבאי אינטנסיבי של קרוב לארבע שנים ביפו ויציאות לכל רחבי הארץ גרמו לי לפרוס כנפיים ולוותר על שלל אמיתות מבית ההורים ("אף פעם אל תזמין קבב, אתה לא יודע מה טוחנים לך בפנים"). רחוק ממטבחים צבאיים, בנסיעות אין סופיות בניידות שידור ואוטובוסים ועם משכורת צבאית, הבנתי שהחלטות שקיבלתי בגיל צעיר אינן רלוונטיות עוד.

    מסעדות זולות אינן בהכרח לא נקיות, בדוכנים בשווקים אפשר למצוא דווקא את האוכל הכי טרי, ושרימפסים הם לא באמת ג'וקים בצלחת. ואז, בדיוק כשהפסקתי להרהר בצמחונות ולומר משפטים כמו: "אני לא מת על בשר", הוא הגיע.

    עד "גידי גוב הולך לאכול", תוכניות אוכל היו בדרך כלל פינות במגזינים לנשים. פינות בהן "במקרה הכינו מראש" והמליצו למי שלא הספיק להביא נייר ועט למסך "לצלצל לתיבת הטלמסר שלנו כדי לקבל את המתכון". במפתיע, גידי התמקם בערוץ המדע של הכבלים, מה שהפך את הצפייה בתוכנית אוכל ללגיטימית, שלא לומר, אינטלקטואלית, גם אם ממש לא התכוונתי להתחיל לבשל. כבר בתוכנית הראשונה הוא שינה את חיי. אחרי שחיבק ונשק לקוט דה בף ענק ומרוח בקילו חמאה ביועזר עם שאול אברון, הסתיימה התוכנית והבנתי שאני חייב לאכול בשר. לא שניצל, לא שווארמה - בשר אדום. סטייק. לא יותר מחצי עשוי. וכדאי שזה יקרה בדקות הקרובות.

    פרט לחלוציות, מדובר בתוכנית שלראשונה צולמה ונערכה עם הבנה אמתית שאוכל הוא קודם כל בילוי. היא כיוונה לקהל שאין לו עניין לצפות בנוף, או גרוע מזה לטייל רגלית בוואדי, וכל מחשבותיו נתונות למסעדה שתגיע בסוף המסע. בעזרת תחקיר מעולה ומגיש שסחב מאחורי האוטו הירוק שלו סמיטריילר של כריזמה וחן, היא הפכה נגישה ומבדרת גם לקהל שלא עשה מנוי ל"על השולחן" ואף פעם לא הבין איך אפשר לאכול בשר לא מבושל. זו הסיבה המרכזית שכמעט ואין תקופה בה לא ניתן למצוא את התוכנית מועברת בשידור החוזר המי-יודע-כמה באחד מהערוצים. נכון, זה נובע בעיקר מחסכון בעלויות הפקה, אבל זה עדיין מביא צופים.

    בזכות גידי גוב הרחקתי אין ספור פעמים עד מעיין הבירה בחיפה ויזמתי פגישות מיותרות בצפון כדי לאכול מנה שווארמה באמיל. בזכותו ניסיתי לראשונה רגל קרושה, נחשפתי לאוכל טריפוליטאי, למדתי על הטורו והקובו ואספתי לקרדות בבני ברק ובלוינסקי. בזכות גידי גוב גם נפתח הסכר הטלוויזיוני: תוכניות בישול הפכו למוצר לגיטימי בפריים טיים (אולי יותר מדי לגיטימי), ובסופו של תהליך גם הקמת ערוץ האוכל הפכה כדאית. אם זה לא מפעל חיים, לכו למכולת וקנו תרנגולת.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully