מונטיפיורי 7: עושים שוק

בנסיון להיות כמו מחניודה, ועם מנות שלוקות בחסר, מבקר אבי אפרתי במסעדת מונטיפיורי 7 התל אביבית שמתקשה להצטיין

  • מונטיפיורי 7
(צילום: פסטיבל הקולנוע ירושלים)

מסעדות שוק הן הטרנד החם ביותר בתל אביב בחודשים האחרונים. תחת כל עץ רענן נפתחים לאחרונה מקומות כאלו. מבחינת שושלת הטרנד מחליפות מסעדות השוק את ברי היין והטפאס ברים, שגם הם צצו תחת בכל פינה בשנתיים שקדמו לחורף האחרון. מסעדת השוק הטרייה מכולן היא מונטיפיורי 7. אכן, מזמן לא נפתחה בתל אביב מסעדה הנושאת את השם מונטיפיורי. כלומר מאז יבנה-מונטיפיורי של יונתן רושפלד, ששמה התכתב, איך לא, עם הוטל מונטיפיורי המצליחה, הפועלת בדיוק ממול. עם כל הכבוד לשר משה מונטיפיורי ולמתחם המתהווה ברחוב זה, נדמה שזה בדיוק הזמן לעצור. עוד מסעדה ששמה מהווה הטיה כזו או אחרת של המילה מונטיפיורי תהיה אחת יותר מידי.

מונטיפיורי 7 שוכנת בחלל בו פעלה לזמן לא רב תיאודור, ביסטרו ים תיכוני לא יומרני ולא רע כלל, סניף של מסעדה הנושאת את אותו שם מרמת ישי. פחות מעשרה חודשים חלפו מאז רשימת הביקורת במדור זה על תיאודור ומצאנו את עצמנו נכנסים לאותו חלל, שעבר שינויי עיצוב קלים בלבד. קשה היה להשתחרר מתחושת "עכשיו אני כי ההוא הלך". מוסיקה ישראלית קצבית, עם קריצה יוונית ים תיכונית וכפיים של הצוות, מאיזור הבר, דרך המלצריות ועד עובדי המטבח הפתוח, לא הותירו מרחב ליותר מידי אסוציאציות: מדובר בקריצה יותר מקטנה למחניודה. אינני נמנה עם מעריציו המושבעים של מטבח הקרחנה הירושלמי המצליח ההוא, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מאסף גרניט, אורי נבון ויוסי אלעד, השפים של "מחנה" – הם את שלהם עושים ביעילות. להבדיל, ארוחה מרובת מנות וממושכת במונטיפיורי 7, שלוותה בלא מעט רעש וצלצולים, לא הצליחה להותיר בנו חותם עמוק מידי, קולינרית ואווירתית.

התפריט ה"משתנה לפי עונות השנה והשלל היומי בשוק" בנוי מקטגוריות כמו "מהמעדנייה", "מהבסטה", "מהדייגים" ו"מהקצב". כמעט כל המנות קטנות עד בינוניות. השפית אמילי גולדברג לא מנסה להמציא דבר. היא מתמקדת במטבח שמנסה לספק תחושת יצריות ושמחה, באוריינטציה סובבת ים תיכון. מנסה אבל לא כל כך מצליחה. טעמנו די הרבה, האוכל ברובו קטן ונשנושי; לגמנו, הרעש והכפיים הלמו בנו, אבל כמעט לכל האורך לא באמת נהנינו.

הטכנולוגיה - בנעל

הטיפול בכאב הברכיים שמחזיר לתפקוד מלא - ללא כאב

לכתבה המלאה

ברזאולה (26 שקלים), סינטה כבושה ב-7 תבלינים (22), נתחי פילה אינטיאס כבושים בלימון עם הרבה בצל, עגבניות איכרים, צ'ילי וגבינת טולום (36) וקלמרי סגול בשמן זית ואורגנו על יוגורט וסלט עדשים שחורות (39) היו סט הפתיחה "מהמעדנייה" ו"מהדייגים". אף אחד מהם לא היה מוצלח באמת. הברזאולה, קלאסיקה איטלקית נהדרת כשהיא במיטבה, הייתה עתירת מלח. הסינטה הכבושה הייתה אפשרית, לא יותר; פילה האינטיאס היה כה דקיק שבקושי ניתן היה להבחין בטעמו בין ריבואות הבצל, העגבניות וגבינת הטולום שסבבו אותו. קומבינציית הטעמים עצמה לא הייתה רעה אולי, אבל מרוב עצים לא כל כך היה יער. הקלמרי לקו בחוסר עסיסיות ותבשיל היוגורט/עדשים סיפק בעיקר בנאליה. הדבר החינני היחידי בשלב זה היה צלוחית ירקות השוק (8) שכללה מלפפון, עגבנייה, צנון, פלפל חריף ובצל ירוק, עם קצת שמן זית, מלח טוב וטיפת לימון.

200 גרם שרימפס קריסטל על הפלנצ'ה (52) ופיסטיקאלי קבב על מסבחה ועגבניות חריפות (48) היו הסט הבא, ביחד עם עוד צלוחית ירקות השוק. מנת הקריסטל הסתברה כ-200 גרם ברוטו, כלומר די מעט נטו. השרימפס עצמם היו מאיכות לא רעה והנוזלים שסבבו אותם היו אף הם בסדר, אבל במרקמם הייתה מן פירוריות מבאסת. מנת הקבב, שלוש קציצות בסה"כ, הגיעה על מסבחה סבירה, אבל הייתה בה מתיקות מוגזמת שהתקשתה, מאד, לתקשר עם המסבחה. שוב, צלוחית ירקות השוק הייתה זו שעשתה את זה.

מלבי (26) זערורי, בצנצנת קטנה, עם פרחי ורדים כמדומני, היה ממנות המלבי הפחות מוצלחות שאפשר למצוא היום בתל אביב. כשהגיע החשבון קצת השתאינו. הרשימה ממעל כוללת אולי די הרבה מנות, אבל מדובר באוכל קטן, נשנושי ברובו, עם קינוח אחד בלבד ולא בארוחה מסיבית. המונה נעצר על 440 שקלים. נכון שמספר זה כולל גם 4 כוסות יין, ובכל זאת , למרות שאין מנות יקרות בתפריט משאירים שם לא מעט. אילו היה מדובר באוכל ראוי, לא היה על מה להלין. אבל לא רק שהאוכל במונטיפיורי 7 מתקשה להצטיין. גם סתם חינני הוא לא מצליח להיות. נכון לכרגע מדובר במקום שהוא לכל היותר מחניודה וונאבי. הצלחה שלו, אם תקרה, תהיה למרות האוכל; לא בזכותו.

מונטיפיורי 7. רחוב הרצל פינת מונטיפיורי 7, תל אביב. 03-5100094. א'-ה' 12:00-1:00, ו'- שבת 9:00-1:00

חשבון

2 פיתות בשמן זית שרופות על האש - 20 שקלים

2 ירקות השוק – 16 שקלים

ברזאולה – 26 שקלים

סינטה כבושה ב-7 תבלינים – 22 שקלים

נתחי אינטיאס כבוש בלימון עם הרבה בצל, עגבניות איכרים, צ'ילי וגבינת טולום – 36 שקלים

קלמרי סגול בשמן זית ואורגנו על יוגורט וסלט עדשים שחורים – 39 שקלים

200 גרם שרימפס קריסטל על הפלנצ'ה – 52 שקלים

פיסטיקאלי קבב על מסבחה – 48 שקלים

מלבי – 26 שקלים

כוס גונזלסביאס ברוניה קריאנזה ריוחה – 35 שקלים

כוס רקנאטי שרדונה גליל עליון 2009 – 32 שקלים

כוס מרקזיני מונטפוליצ'יאנו - 26 שקלים

כוס מאסי מודלו רוסו – 33 שקלים

2 אספרסו – 18 שקלים


סך הכל: 440 שקלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully