שני גלי צונאמי כלכליים בתוך קצת יותר מעשור הותירו את סצינת מסעדות היוקרה בישראל מדולדלת כמעט לגמרי. נכון להיום אפשר לספור כאן שלוש מסעדות כאלה: מול ים, כתית ופושקין. פושקין היא המצטרפת האחרונה, כתית הייתה קודם; מול ים, הקיימת מאז 1996, שרדה את כל משברי הזמן. היא גם היחידה שפעלה בשעתו במקביל למסעדות היוקרה של פעם: קרן, תפוח זהב ורושפלד.
בניגוד למה שנהוג לחשוב על מסעדות יוקרה, כסף גדול באמת הן לא עושות. לא רק בישראל, גם בעולם, ממון איננו השמן בגלגלי מסעדות כאלו. הסיבה לכך שלהבדיל מהמקומות שנמנו ממעל, מול ים שורדת כל כך הרבה שנים היא הגב הכלכלי של הבעלים, שלום מחרובסקי - יבואן דגים ופירות ים עיליים למסעדות יוקרה. כשהבעלים הוא גם בעל ההון שמשקיע, סיכויי ההישרדות של מסעדה, כל מסעדה, שונים לחלוטין.
בחרנו לכתוב על העסקית של מול ים ולא על ארוחת הערב שלה בגלל סטנדרט המחירים הגבוה: כ-430 שקלים בממוצע לארוחת שלוש מנות לאדם, לפני שתייה ושירות; כלומר בסביבות 1200 לזוג אחרי, אם הולכים על יין פשוט.
במונחים ישראליים מדובר כמובן במספר דמיוני. במונחים אירופאיים, 200 אירו לשניים במסעדת יוקרה אינם סכום חריג. אינני בא לסנגר על מול ים, אבל צריך לזכור שמגישים שם דגים ופירות ים יוקרתיים שמגיעים טריים, בהטסה מיוחדת; לא חציל קלוי עם עגבניה ולבנה. ובכל זאת, רוב קוראיו של מדור זה, גם אם אינם משתכרים שכר המינימום, יכולים להרשות לעצמם לאכול במול ים עסקית בצהריים ולא ארוחת ערב.
160 שקלים לראשונה פלוס עיקרית עולה עסקית הצהריים במול ים, כלומר בסביבות 370-380 לשניים עם קינוח משותף. זה מחיר שמקביל לסטנדרט הממוצע-גבוה המקובל בשטח לארוחת ערב. אם משקללים את מאסת הדגה היוקרתית שמגיעה בארוחה הזו ואת איכות האוכל, מדובר בדיל הרבה יותר מהוגן. ואכן, הארוחה שאכלנו הייתה מצוינת בכל מובן ועמוסה בכל טוב. נהנינו, מאוד, מכל שלביה.
מול ים לא התיימרה מעולם להיות מעוז הבישול היצירתי וההרפתקני. ב-14 שנותיו של השף יורם ניצן שם, הוא מגיש מטבח ים צרפתי עילי קלאסי, ללא הפתעות, פיתולים או המצאות, אבל באיכויות יוצאות דופן. כזו הייתה גם הארוחה שלנו. האם אפשר למצוא בשטח מרתקות ממנה? ייתכן. טובות ממנה? לא בטוח.
סלסלת לחמים מצוינים, מתוצרת בית, עם חמאה, איולי וקרם חצילים, ולצידם כוסית גספצ'ו מלון ותאנים, עם קרם יוגורט, הגיעו עוד בטרם הזמנו. לא רק העיקריות, גם הראשונות בעסקית מאפשרות שפע דגה מתאבן להפליא. הזמנו קוד על פונדו פטריות וסקאלופס על קרם אספרגוס והתענגנו על שניהם. ארבעת הסקאלופס היו מרשימים. תשכחו מהקוקי סאן ז'אק שאתם מכירים מכמעט כל המסעדות בשטח, כולל המוערכות שבהן. אלו קוקי'ס נהדרים שלא הוקפאו מעולם. ההבדל ביניהם לכאלו שכן, מהותי. המערך שהקיף אותם היה מצוין לא פחות. גם הדג המאודה על הפטריות, ברוטב יין לבן, עגבניות ועירית, ייצג את הכי טוב והכי מדויק שמנה כזו יכולה להיות.
חצי לובסטר סו-ויד ולנגוסטינים בגריל היו העיקריות. מנת הלובסטר בושלה בוואקום ושמרה על מרקם נהדר. נתחי הלובסטר הגיעו על גראטן תפוחי אדמה מצוין, לא כבד מידי, ירקות, פירה כרובית טעים להפליא ורוטב מרווה אדיר. כל אלו יחד עטפו את הלובסטר בשפע טעמים מעודן, עשיר למדי, נפלא.
הלנגוסטינים נחצו לשניים, קיבלו צריבת גריל מדויקת ועלו לדרגה אלוהית הודות לרוטב לובסטר מופלא. הם הגיעו על לביבת רושטי תפוחי אדמה שמתחתיה פונדו הכרישה, שהיו, שניהם, טובים אבל מבריקים פחות משאר חלקי הארוחה. הלנגוסטינים עם הרוטב שמעליהם היו כה נהדרים שזה לא ממש שינה.
חלקנו ברולה מקדמיה לקינוח (50 שקלים), שכלל פס ארוך ובו קראנץ שוקולד לבן עם קרם אגוזי מקדמיה, טוויל שוקולד מעל וגלידת פקאן בצד. קינוח טוב ומספק, סולידי בטעמיו, אבל לא כזה שמתעלה לרמת הראשונות והעיקריות הנהדרות.
האוכל עצמו הסתכם ב-370 שקלים. כולל כוס יין, בקבוק סן פלגרינו גדול ופעמיים קפה נעצר המונה ב-468 שקלים. אולי טיפ טיפונת יותר, או בערך כמו, ארוחת ערב במסעדה תל אביבית סבירה טיפוסית. התמורה, במונחי טעמים ואיכויות, נוסקת כמה וכמה דרגות מעבר לסטנדרט המקובל כאן. לכן, העסקית של מול ים היא הרבה מעבר לסתם ארוחה שמומלצת בחום. גם לאחר 15 שנים מפתיחת המסעדה, היא עדיין אחד הדברים הכי מסעירים שאפשר לעשות בתל אביב בצהרי היום.
מול ים. האנגר 23, נמל תל אביב. 03-5469920