14 שנה חלפו מאז נפתח הסניף הראשון של אגאדיר והביא עימו לתל אביב את בשורת הבורגר פרימיום. לא שאנשים לא אכלו קודם בישראל המבורגר אמיתי מבשר קצוץ טוב. במסעדות הבשרים הנכונות זה בהחלט קרה. אבל בורגריה הייתה עד אז משהו שנצרב בתודעה עם רשתות ג'אנק מתועש, נחות קולינרית. החיך של כולנו אז היה אולי מנוסה קצת פחות ונלהב קצת יותר אז, אבל איך שלא נסובב את זה, באמת נורא טעים היה לאכול אז באגאדיר. בנוסף לאיכויות האוכל, אגאדיר הוטל בנמל תל אביב הביא גם ניחוח בלייני חדש: בורגר בר איכותי, עם היצע אלכוהול נחמד, באווירה נכונה ובטאצ' שהרגיש עכשווי.
בשנים שעברו מאז הפך המיזם החביב ההוא של איתן טרבלוס לאימפריה משגשגת החובקת לא פחות משבעה סניפים, מחיפה ועד אילת. למרות סימפטיה עזה לאגאדיר, המבוססת על אינטראקציה די אינטנסיבית עם ההמבורגרים שלהם בשנות הפעילות הראשונות, די הרבה זמן לא אכלתי שם. מטרת הארוחה המתוארת ברשימה זו הייתה חסרת יומרות: יצאנו לאכול בורגר פשוט וטוב עם קצת בירה, באמצע קיץ לוהט, במקום שפעם נורא אהבנו. הזוועתון בו פגשנו היכה מעל ומעבר למה שניתן היה לדמיין. פעם אגאדיר היה התשובה הציונית ההולמת לעיוועי עדות המקדונלד'ס לדורותיו. מי חשב שיכול להיות שם רע כל כך? הכשלים בארוחה הזו היו כל כך שיטתיים ועקביים, שאין שום דרך לחשוב על הנחה כזו או אחרת למקום. ארוחה כזו אינה מושפעת בשום אופן מיד המקרה.
אכלנו באגאדיר הוטל בנמל, חללית האם של הרשת. החוויה הלא סימפטית התחילה במקום עצמו שהזמן, איך לומר זאת בעדינות, חרט בו משהו מאותותיו. אפשר וכדאי שישקיעו שם קצת יותר בחידוש הישן ובטיפוח. זה נמשך בצוות, שלא פישל מהותית אמנם, אבל גם לא עורר שום אסוציאציות לבורגריה המגניבה שפעם אגאדיר הייתה. ככל שהלכה הארוחה והתקדמה, נעשתה התחושה ברורה וחד משמעית יותר: רע כאן; רע מאד.
קלמרי מטוגן עם רוטב פלפלים פיקנטי (38 שקלים) היה ממנות הפתיחה הכי איומות הזכורות לי זמן רב. מעט מסעדות כאן מצליחות לטפל בקלמרי המופשר כך שירגיש מתאבן, אבל הצמיגיות הפעם הייתה יוצאת דופן. כך גם טעם הלוואי הלא נעים, המליחות הנוראית, השמנוניות הרבה וטיגון היתר. קטסטרופה. הסלט הירוק (34 שקלים) לא היה טוב יותר. מי שבוחר להגיש סלט כזה חושב בוודאי שירקות הם עונש. בליל ירקות לא טריים, עם עלי חסה מדובללים שרבים מהם משחירים; כל אלו היו מוטלים יחדיו בצלחת בחוסר חדווה בוטה, עם רוטב דלוח. הפעם כבר לא מדובר באיכות ביצועים של מטבח, אלא בחוסר הקפדה מינימאלי על פרודוקטים. מרבית הירקות שהגיעו לצלחת הסלט הזאת פשוט לא היו צריכים להיות שם.
הגיעו העיקריות: בורגר אנגוס אנטרקוט 250 (55 שקלים), סנדוויץ' פילה בקר (56 שקלים) וארוחת בורגר ילדים עם צ'יפס (38 שקלים). אף אחד לא שאל לאיזו מידת צלייה להביא את בורגר הילדים. למה? ילדים לא יכולים לבחור? שני הבורגרים הקטנים היו במצב אובר דאן, כלומר עם פנים נוקשה וחוץ בחריכת יתר. הטף, הרגיל לבורגר מידיום ומן הסתם לא משתגע על קציצות נוקשות עם חריכת יתר מבחוץ, עיקם את האף. הצ'יפס, שהגיעו במאסה עצומה, היו איומים אף הם. יבשושיים, מתועשים.
גם מנת בורגר האנגוס הגיעה וול דאן לגמרי, האף שביקשנו מידיום. הבשר לא היה איכותי בלשון המעטה, המרקם שלו לא עשה את זה. המרחק בינו לבין בורגר ראוי מבשר אנגוס טוב, הזכיר קצת את המרחק שפעם הרגשנו בין הבורגר האהוב של אגאדיר לאלו של הרשתות המתועשות. הרכיב היחידי בארוחה שהיה סביר היה נתחי הבשר בסנדוויץ' פילה הבקר. רק שכדי ליהנות מהם צריך היה לגרד הצידה מהלחמנייה הסתמית המון בצל מטוגן ופטריות עם עודפי שומן מוגזמים.
קינחנו בשטרוייזל (29 שקלים) - כוס גדולה עם עם שכבות קרם וניל, קצפת, מרנג, בננה ופירורי עוגיות פריכים. בכל מקום מגישים שטרוייזל, אבל השטרוייזל הזה היה ללא ספק הכי וולגארי שאפשר לפגוש, עם עודפי מתיקות קיצוניים ואפס אנינות ועידון.
שורה תחתונה:
זוועתון אמיתי. כל האוכל, מראשיתו ועד קיצו, ביאס, ללא ניואנסים לכאן או לשם. פעם היה שם שמח, נראה שהיום כבר לא. אי אפשר ולא צריך לגזור מארוחה במסעדה אחת לגבי הרשת כולה, אבל דבר אחד ברור לגמרי: המצב באגאדיר הוטל, שנים רבות תפארת הממלכה האגאדירית, רע לתפארת ומשווע לשינוי.
אגאדיר Hotel. התערוכה 3, נמל תל אביב, 03-5443960.
