כמו מרבית האיזורים שאינם ערים גדולות בישראל, גם איזור 09 צפון, בחבל הארץ המשתרע מרעננה דרך הוד השרון אל מושבי השרון, חף כמעט לגמרי ממסעדות ראויות. כמו בכמעט כל הפעמים בהם שמתי פעמי למסעדה חדשה בפריפריה כזו או אחרת, הגעתי לגוז' ודניאל עם מעט מאוד ציפיות. ביקורים במקומות כאלו מסתכמים במקרה הטוב במסקנה שזו אולי המסעדה היותר סבירה באיזור, אבל שמוצלח באמת זה לא. מה משמח היה לגלות שגוז' ודניאל ממוקמת ליגה שלמה מעל מסעדת הפריפריה הישראלית הממוצעת; שטוב וראוי ושם בכל קנה מידה.
הגענו בשבת בצהריים, זמן עומס המהווה שעת מבחן אמיתית למטבחים. לכאורה, ברור שבמסעדה טובה באמת האוכל לא אמור להיות מושפע מעומסים. את הסועד, המשלם במיטב כספו, לא צריך לעניין כמה אנשים יושבים במסעדה בזמן נתון. הוא אמור לקבל את המיטב. מסעדה שלא מסוגלת לספק אוכל ברמה מספקת לסועדים היושבים בה, צריכה לקלוט פחות סועדים. כל זה, כאמור, לכאורה. כי במציאות המסעדות שלנו, כששבתות משמשות מכרה פעיל לבוחטות, הפקטור שצוין לעיל לא ממש נחשב. מכניסים כמה שיותר אנשים, ואז מה אם האוכל טוב פחות. כבר נתקלתי בעבר בטענות ומענות מסוג: "למה לבוא לעשות ביקורת בשבת? זו הכשלה מכוונת". במקום לבוא עכשיו חשבון עם האמירה המופרכת הזאת, אסתפק בתיאור הארוחה בגוז' ודניאל. העובדה שמדובר בשבת לא ניכרה כהוא זה באף אחת מהמנות. הן היו טובות ומדויקות, האוכל הגיע בזמן וללא תקלות והשירות היה נעים ויעיל לכל האורך.
ייאמר מייד: האוכל בגוז' ודניאל איננו מבריק, אינו יצירתי ואינו נושק לעילי. אין לו כל יומרה לכך. מדובר, בעצם, בתפריט ביסטרו כפרי. אבל זהו ביסטרו כפרי שעשוי היטב. עם חומרי גלם טובים, בלי קיצורי דרך ועם הקפדה בפרטים.
כמה מילים על המקום והאווירה, לפני האוכל. החלל בגוז' ודניאל מעוצב בסגנון כפרי, עם נגיעות מודרניות קלות. יפה שם. זו מסעדה גדולה ובצהרי שבת, כשהמקום הומה בלהג ובקרקושים של בעלי הארבע על ארבע מאומת 09 צפון, הרעש קצת בלתי נסבל. לטעמנו לפחות. הושיבו אותנו בפנים אבל ביקשנו וקיבלנו שולחן במרפסת, הצופה לחורש ירוק מקסים. האנרגיה השתנתה מיידית ב-180 מעלות.
קלמרי בגריל על סלסת שעועית ברלוטי, לימונים כבושים ועגבניות (42 שקלים) וקרפצ'יו בקר עם טימין ופרמזן (48) היו הראשונות. במנת הקלמרי היו חמישה גופים גדולים ושמנמנים, צרובים מצוין, על סלט שעועית חומה שתובלה קל ונכון בנגיעה חמצמצה עדינה. זו הייתה מנת פתיחה טובה ומספקת שכל רכיביה חברו אלו לאלו במדויק וגם מינוניה היו נדיבים. מנת הקרפצ'יו חשפה נס חנוכה קטן: על הבשר, שגם הוא הגיע במינונים נדיבים והיה איכותי, היו פסטו, טימין, פרמזן, שמן זית וגרגיר. למה נס? כי בדרך כלל כשכבודה מהסוג הזה יושבת על קרפצ'יו בקר במסעדה ישראלית, כפרית כעירונית, זה נגמר באסון קטן. התוספים משתלטים באלימות על הבשר ומבצעים בו כיבוש משחית. כאן נכחו כל אלו על הבשר בנגיעות קטנות שהוסיפו לו ממדי טעם בלי להשתלט עליו. אחלה מנת קרפצ'יו. הקובלנה היחידה בשלב זה הייתה קשורה בלחם (15) שתמורת הסכום שגובים עליו אפשר וצריך לתת יותר.
פפרדלה פירות ים (88) ואוסובוקו טלה על מצע פולנטה רכה ושום קונפי (120) היו העיקריות. מנת הפפרדלה הגיעה על צלחת אובאלית גדולה עם המון פסטה ברוטב עגבניות דומיננטי, איטלקי מאוד. פירות הים לא היו החלק המרכזי כאן. הם היו תוסף הטעם הימי הנחמד, עם טבעות קלמרי דקות, קצת מולים וקצת שרימפס. זו לא הייתה פסטת ים מהסוג האנין, שבו מתענגים על כל פיסת סי פוד מעודנת. במקומות הסמוכים לחוף באיטליה מגישים פסטות כאלו, על תקן מנות עממיקו באדום חריף. לנו הייתה המנה של גוז' ודניאל חביבה, אף אם מעט יקרה בהתחשב במה שניתן בה.
מנת האוסובוקו-טלה הייתה עצומה בממדיה. היא הייתה בעצם כמעט מנה לשניים ואנטיתזה ברורה לפסטה האדומה והשמחה. הבשר עצמו ראוי בעיני לציון כמעט טוב מאוד. הוא היה טעים והייתה בו את נוכחות הטלה המובהקת. הסיבה ל"כמעט" היא העובדה שיכול היה להיות רך קצת יותר. הפולנטה שמתחת הייתה עשירה ועתירת טעמים.
חלקנו פאדג' שוקולד (38) גדול, עשיר ומספק, עם סורבה קוקוס נחמד, שסגר בהצלחה ארוחה לא נורא יומרנית אבל טובה ומשכנעת. גם האספרסו היה חד, מדויק וטוב. גוז' ודניאל מתגלה כמסעדה סימפטית, שבצירוף הלוקיישן ואווירת הכפר הנחמדת שבה, בהחלט מספקת סיבה לקפוץ לאכול בה. היא מצליחה להתעלות בקלות אל מעבר לקטגוריית "כשאין בנמצא זמיר..." וכן הלאה, ומספקת סטנדרט שגם בתל אביב היה נתפס כראוי.
גוז' ודניאל. רחוב אנשי בראשית (אין מספר בית), מושב בני ציון. 09-7714122
לכל הביקורות של אבי אפרתי
