ביקורת יין: אופי או יופי?

טעימת השבוע חושפת הנאה צרופה ממיטב תוצרת היין המקומית. ויתקין הוא יקב בוטיק שכולו איכויות ואופי. ברקנאטי הגדול והמתועש יותר, עושים בשנים האחרונות נפלאות. כיף אמיתי ללגום יינות משני היקבים הללו, שמקפידים לספק את הסחורה בעקביות.

שלושת החדשים של ויתקין, עליהם חתום היינן אסף פז, הם ריזלינג 2011, קברנה פרנק 2009 ופטיט סירה 2009. כמו תמיד בויתקין, המגע המיינסטרימי, הקורץ לכל, מהם והלאה. הריזלינג הוא יין קלאסי מסוגו, קל יחסית ומהנה, אך בעל פוטנציאל התיישנות בן שנתיים. יינות הקברנה פרנק והפטיט סירה הם מופת לעשייה ייננית המיטיבה לבטא את צפונותיהם הקלאסיות של שני זני הענבים שעל הפרק. שני יינות 'עולם ישן' וטוב באמת, עם תמורה מעולה לתמחור בינוני.

שני יינות רקנאטי שבטעימה הם צמד ספינות הדגל של היקב המצטיין: ספיישל רזרב לבן 2010 ואדום 2009. הראשון הוא מהלבנים היותר יומרניים שנוצרו כאן. איכויותיו עונות על כל הציפיות. השני מצטרף, לטעמי, לקבוצה הקטנה והאקסקלוסיבית של טובי היינות האדומים הישראליים בשנים האחרונות. הוא זקוק לזמן כדי לחשוף את כל איכויותיו אבל ההשקעה בו בטוחה. תמחורו מתון יחסית למצפה ללגום בבקבוק בעתיד.

לחיים!

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי יוהנסבורג ריזלינג מעמק האלה. היין התיישן על שמריו ונשמר להתפתחות בבקבוק כ-10 חודשים בטרם שוחרר, בימים אלו, לחנויות. צבע זהוב בהיר. באף הדרים ופרחים. גוף בינוני. 11.5% כוהל בנפח.

כמה? 85 שקלים.

הכי מתאים ל: דגים ופירות ים, סושי, מאכלי עוף.

דבר המבקר: ריזלינג קלאסי במיטבו: נקי, רענן, צח ושמח; עם
אופי פירותי מובהק וחומציות נכונה. ללא המניפולטיביות של מקביליו ברוח 'העולם החדש'. יין גסטרונומי, שייטיב להשתדך לאוכל. שנה, אפילו שנתיים, עתידות לשחרר מהיין הזה איכויות נוספות. הוא ייעשה מורכב יותר, הפטרוליות שבו תיחשף. לאוהבי הז'אנר מומלץ בחום לרכוש שני בקבוקים: אחד ללגימה כבר עתה ואחד להתיישנות.

תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).

במילה אחת: כיף.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 85% ענבי קברנה פרנק ו-15% פטיט ורדו מכרם ברכס הר מירון. הענבים והקליפות שהו יחדיו ועורבבו (בשיטת REMONTAGE) בין שלושה לארבעה שבועות. היין שהה 15.5 חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות (40% מהן חדשות). צבע אדום עמוק נוטה לשחור. באף בולט מאד הפרי השחור. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.

כמה? 115 שקלים

הכי מתאים ל: סטייקים.

דבר המבקר: מלבד האיכויות, הנשמרות בעקביות, הייחוד של יקב ויתקין טמון בבחירת קברניטיו להפיק יינות מזנים המקובלים כאן פחות. קברנה פרנק למשל, המשמש בדרך כלל כזן משלים ולא כבסיס ליין זני. המפגש הראשון של החיך עם היין, מייד לאחר פתיחתו, חושף יין סגור וטאני. הרכות והעושר מרומזים בלבד בשלב זה. חדרור בן שעה מרגיע אותו וחושף בהדרגה לחיך את מלוא היריעה: יין בנוי היטב, עשיר, פירותי ומתובל, שרכות נאה עוטפת אותו. בן לווייה ראוי מאד לנתח סינטה מדמם, עם מעט מלח אטלנטי גס מעל, ללא כל רוטב. פוטנציאל התיישנות בן חמש שנים לפחות.

תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).

ב-23 מילים: כשתפתחו את היין הזה ותתפננו, בחורף הקרוב או זה שאחריו, עם סינטה משובחת מהקצב וסלט ירוק רענן, זכרו מי המליץ עליו בימי החום.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי פטיט סירה ממספר כרמים בוגרים באיזור גבעות יהודה. במהלך התסיסה (כשלושה וחצי שבועות) שולבו טכניקות ערבוב (REMONTAGE) ו'שבירת כובע' (Pigeage) למיצוי הצבע והמבנה. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתיות גדולות. היין עבר סינון גס בלבד ועתיד לפתח משקעים טבעיים. 14-18 חודשי התיישנות נוספים בבקבוק. צבע אדום-שחור. אף מתובל מאד. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.

כמה? 125 שקלים.

הכי מתאים ל: מנות על בסיס בשר טלה וכבש. תבשילי קדירה עם יין אדום ושפע עשבי תיבול.

דבר המבקר: גם היין הזה זקוק לחדרור בן שעתיים כדי להתחיל להיפתח. פירותיות אינטנסיבית, גוף מאסיבי, עושר רב וכרגיל ביינות הזניים של ויתקין, המון אופי. זה לא עוד יין ישראלי שהיה מי שטרח למתן ולעגל אותו; אם נעמיד אותו ללגימה לצד יינות נוספים מסוגו של התעשייה המקומית, נוכחותו הייחודית תבלוט מיד לטועמים המיומנים קצת יותר. על ההתעקשות על אופי וייחודיות ראויים היינן אסף פז ואנשי ויתקין, שוב, לתשבחות.

תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת).

ב-16 מילים: אם תגישו קדרה מושקעת בראש השנה, והאורחים הם אנשים שכבר שתו דבר או שניים, הנה היין המלווה.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של שרדונה ו-ויונייה, שניהם מחלקות מובחרות בכרם מנרה; וסוביניון בלאן מגפנים בוגרות בכרם בן זמרה. היין התיישן על משקעיו (SUR LIE) במשך שמונה חודשים בחביות עץ אלון צרפתי מבורגון. צבע זהוב דבשי כהה. באף הדרים ודבש. גוף מלא.

כמה? 149 שקלים

הכי מתאים ל: מנות דג ופירות ים עשירות. מנות על בסיס עגל ובשר לבן. רביולי.

דבר המבקר: תמחור של לבן מקומי ב-149 שקלים הינו הצהרת כוונות חד משמעית. למרבה השמחה עומד הבלנד הזה בציפיות שהוא מעורר. עשיר, מורכב, מאוזן, אלגנטי, מלא נוכחות, עם נגיעות פטרוליות מרנינות. זה יין לבן שיפליא ללוות מנות בשר שאינן על בסיס בשר אדום או טלה. צרפו אותו לשוקרוט אלזאסי למשל (טוב, לא עכשיו, בינואר...) או לתבשילי עגל, ותקבלו חגיגה. השרדונה מספק את הפירותיות, הויונייה את העקיצה והאופי והסוביניון את החדות והגוף. ביחד, הם מספקים את אחד הלבנים היותר טובים שנעשו כאן בשנים האחרונות. היין נגיש ללגימה כבר כעת.

תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת. יקר, אבל התמורה בהתאם).

במילה אחת: תענוג.

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד של ענבי קברנה סוביניון מכרם בקדיתא, מרלו וסירה ממנרה ופטיט סירה מגפנים בוגרות בעמק יזרעאל. 16 חודשי התיישנות ובקבוק לאחר סינון גס בלבד, מה שיכול להביא להתפתחות משקעים טבעיים בבקבוק. צבע אדום כהה. באף פירות שחורים, תבלינים ושוקולד. גוף מלא.

כמה? 189 שקלים.

הכי מתאים ל: ארוחות עשירות ומורכבות על בסיס בשר.

דבר המבקר: ספיישל רזרב אדום 2009 הוא, בעליל, ה-S.R. היותר מוצלח של רקנאטי עד היום ובלנד אדום מקומי מהטובים שיש. לגימה ראשונה חושפת יין סגור עדיין, שמתחיל להיפתח בהדרגה וזקוק לכשעתיים לפחות כדי שניתן יהיה להבין משהו מסגולותיו. או אז מתגלות האיכויות הזמינות שלו נכון לכרגע, כמו גם הפוטנציאל שלו לעתיד לבוא. זה יין מורכב, אלגנטי ומאוזן, שלהבדיל מיינות דגל אחרים בתעשייה, לא תקוע בפורמאט האלגנטי אך מיינסטרימי; הוא אינו מהסס להיות דעתני ומלא אופי. את הטון, העוצמה והבלאנס נותנים אמנם הקברנה והמרלו, אבל ענבי הסירה והפטיט סירה נוכחים אף הם, ומוסיפים לא מעט טאץ' תיבולי ושפיצי. אין ספק שנכון לכרגע מדובר ב-S.R. בייבי, שלא נכון עדיין לפתוח ללגימה. בתנאים הנאותים אפשר יהיה לחכות איתו חמש ואפילו שבע שנים. יש לו פוטנציאל של יין נהדר.

תמורה לכסף: 4.5/5 (טובה מאד – 189 שקלים הם לא מעט כסף, אבל בשביל מה שככל הנראה יתגלה בבקבוק תוך מספר שנים, מדובר בתמחור יותר מהגיוני).

בארבע מילים: זה הקטן, גדול יהיה.