למרות שהלפת מזינה, עשירה בסידן ואשלגן ואפילו טעימה מאוד, היא סובלת כבר שנים מיחס לקוי. כדי לתקן את המעוות מתגייסים החקלאי אורי גרינפפר, המגדל לפת בקבוצת "טריות מהשדה", והשף מיקי קפלן ממסעדת המטבחון בתל אביב, ומסבירים שאין מה לפחד מהלפת. כדאי לנצל את החורף ולשלב אותה בתבשילי בשר, קדירות, מרקים ואפילו סלטים. בעבר הרחוק אפילו נהגו לבשל את הלפת בחלב, על מנת לצרוך אותה כתרופה כנגד הצטננות שמצוינת לחורף.
מהי העונה?
הלפת היא ירק חורפי, שזריעתו מתחילה בספטמבר.
בינואר-פברואר היא נמצאת בשיא עונתה, וניתן להשיג אותה בשווקים מדצמבר ועד סוף מאי.
אילו זנים יש?
בעבר נחשבה הלפת באירופה כמזון לעניים. עם השנים מעמדה אף הידרדר, והיא הפכה למזון בהמות. לאור השבחה מודרנית של זני מאכל שונים של הלפת, חלה התאוששות בתדמיתה, וכיום נפוצים מספר זנים מקומיים ומשובחים שלה. ללפת המודרנית מגוון צורות: כדורית, פחוסה, מוארכת ועוד, וצבעיה הם לבן וסגול (לעיתים משולבים).
בארץ ניתן למצוא מספר זנים של הלפת. העיקריים שבהם:
לפת סגולת קודקוד - לפת בצבעים מעורבים של סגול ולבן. היא עגולה וחלקה, גדולה יחסית, ודי חריפה בטעמה.
לפת וויט גלוב - לפת שהיא לבנה כולה. עסיסית ומתוקה, בטעם עדין. היא דומה בצורתה לצנונית, רק גדולה יותר, אך קטנה כמעט פי שניים מלפת סטנדרטית.
מהם המחירים?
מחיר הלפת נע סביב 5-10 שקלים לקילוגרם.
איך מאחסנים אותה?
ללפת יש חיי מדף יחסית ארוכים .בתנאי קירור ביתיים אופטימאליים היא מחזיקה כשבוע. אם מאחסנים אותה לזמן ארוך מכך, היא מתחילה להתייבש ולהתרכך. לצורך שימור לטווח ארוך יותר, מומלץ לכבוש אותה.
איך בוחרים ירק טרי וטוב?
גודל: בדומה לשורשים רבים אחרים, רצוי לבחור בלפתות הקטנות, שטעמן לרוב מעודן ומוצלח יותר מהגדולות. בנוסף, לפתות קטנות גם יהיו לרוב פחות סיביות במרקמן.
מגע ומראה: חפשו לפתות מוצקות וקשות, בעלות קליפה מבריקה, חלקה ומתוחה, ללא שקעים וצלקות.
זאת ועוד: בקודקוד הלפת, המקום שממנו קוצצים את העלים, לא צריך להיראות עיגול שמזכיר גבעול קצוץ. אם הלפת זקנה, רואים את העיגול הזה. כשהגבעול בקודקוד ירוק מאוד - סימן שהלפת טרייה יותר.
איך מטפלים בלפת?
לא מומלץ לאכול לפת כשהיא אינה מבושלת, כי היא פוגעת בתהליכי העיכול. לכן מומלץ לשטוף אותה ולאחר מכן לבשל או לכבוש אותה לפני האכילה, עם הקליפה - שהיא טעימה ובריאה.
את הלפתות הקטנות, עם זאת, ניתן לאכול ללא בישול, כמרכיב בתוך סלטים.
שיטות בישול מומלצות
כבישה: השיטה הרווחת ביותר לטיפול בלפת היא כבישה. העיראקים נוהגים לכבוש לפתות. אפשר לכבוש אותה במי מלח, בחומץ או בתחמיץ לימון. ניתן להוסיף ללפת גם סלק, על מנת להעניק לה צבע סגול ויפה.
תבשילים: הלפת נהדרת כחלק מתבשיל. במרק שורשים, בקוסקוס עם ירקות, או בממולאים. הלפת מעשירה קדירות בשר ומרקים, ויכולה להשתלב מצוין עם או במקום תפוחי אדמה וגזר.
טיגון: הלפת היא ירק שמצריך בישול ארוך, לכן כדאי לרכך אותה טרם הטיגון במים רותחים. כך היא תגיע למצב חצי נוקשה. אחר כך ניתן לפרוס אותה לטבעות או מקלות, ולהקפיץ על מחבת עם תבלינים, שמן זית, מלח ושום.
בישול: מבשלים את הלפת במים כרבע שעה, ומשתמשים בה במחיות כתוספת למנות בשר או דגים. בנוסף, אפשר לבשל את עלי הלפת, ממש כמו עלי תרד.
אפייה: ניתן לאפות את הלפת בתנור, עם הקליפה, עד שהיא מתקרמלת (לאחר כחצי שעה או 45 דקות, בטמפרטורה של 200 מעלות). בשיטה זאת, בתוספת של שמן זית ומלח ים, הלפת מתקבלת בטעמה הטבעי ובמרקם נעים.
שילובים מומלצים
פירה - הלפת היא תוספת מצוינת למחיות שורשים כמו בטטה, תפוח אדמה, גזר וכולי.
תוספת צמחונית - כשלפת מוקפצת אחרי בישול בשמן זית, שום, טימין וירקות, או מזוגגת בציפוי קרמלי של סוכר ויין לבן, היא מהווה תוספת צמחונית נהדרת. כך גם בקדירת ירקות שורש, שבה הלפת יכולה לככב.
ממולאים - ניתן למלא את הלפת בבשר ואורז, או בבורגול ופירות יבשים. היא מהווה בית מצוין לשלל מילויים.
מרקים - הלפת נהדרת כשהיא חלק ממרקי ירקות חורפיים, ומעשירה אותם בטעם עמוק.
לפת כבושה - לפת כבושה יכולה להיות נשנוש חביב בפני עצמו, או כחלק מסלט כבוש בנוסח טריפוליטאי, עם מקלות קולורבי, גזר וצנון, בתוך תחמיץ לימונים ופלפל חריף.
עכשיו בבסטה: ערמונים
עכשיו בבסטה: מתכוני בטטה