לא קל להיות יפואי. העיר המפויחת, שהוצמדה בעל כורחה לתל אביב הגדולה והשמנה, היא כמו אבן ריחיים על צווארה. כמו משקולת שכולם רוצים להשאיר מאחוריהם. יפו היא התזכורת הכי חדה שיש, לאיך החיים נראים ליד.
לחיות במזרח התיכון בעל כורחנו כופה עלינו את משחק המיעוטים. במזרח התיכון אנחנו מיעוט, באזור תל אביב אתה הרוב היחסי, ויפו, על אוכלוסייתה הערבית, היא במיעוט. עיריית תל אביב די עסוקה בלהזכיר זאת לתושביה.
עבד אל עביד פתח מקום משלו על השדרה. הרעיון די פשוט ומצליח: לפני שאתה נכנס לעיר הגדולה, למה שלא תעצור לקנות משהו טעים ומשביע על הדרך, לפני שתיכנס לאזור שבו יש מספיק חכמים שמשלמים 14 שקלים לכוס קפוצ'ינו קטנה, מבלי להניד עפעף.
כל אחד שנכנס לתל אביב בשנים האחרונות מכיר את תחושת הרעב לאוכל אמיתי. לדעתי, אין בתל אביב אוכל אמיתי. יש קונספטים רגעיים של מתלהבים, שבטוחים שהם הולכים לעקוץ את העיר הגדולה. אתה לא בדיוק מצליח לשבוע ככה. רוב העובדים, שמתניידים בתוך העיר בשעות הצהריים, בורחים לדרום העיר כדי לאכול. לכן אני שמח לגלות לכם את עבד. מי שעוד לא אכל שם שיילך עכשיו.
אפשר לאכול אצלו את כל מגוון המנות הבשריות שבאות בפיתה, שמחירן אינו חוצה את רף ה-20 שקל. אני מאמין, שעם הזמן הוא יתחיל קצת לצמצם את המגוון. עבד באמת לא רוצה לפספס אף רעב שעוצר לאכול. זה מתחיל בפלאפל ירוק ויותר מדי חריף, וגם סביח, שעדיף לדלג עליו ומחירו קרוב למדי למחיר מנה בשרית.
עבד מגיש גם סטייק עוף. לא אותו גליל חלקים, שאותו מכינים במנגל, וכל הזמן בוכים על החלקים שנופלים לגחלים. אלא חזה עוף שנחתך לרצועה ארוכה ויפה, חתיכת בשר מכובדת ביותר וטעימה להפליא. אם תרחיבו את מנת הפחמימות לבגט, תוסיפו 5 שקלים, אבל עדיין תקבלו אותה כמות בשר שבפיתה. כאן בדיוק מתחילה הבעיה שלי: הצלחתי להתאפק בצילומים, אבל בפעם הבאה אני לוקח באגט, בעיקר כי מקבלים בו גם כרובית מטוגנת.
עבד התחיל להנדס לי את הפיתה, כשאני בוחן את מבחר הסלטים. לא חומוס, לא טחינה, כי אני לא מערבב, אבל במבט מהיר הצלחתי לזהות תפרחת לבנבנה של כרובית בתוך קערה מלאה בנוזל אדום ומתובל. לא האמנתי למראה עיני. הכרובית שאני מכיר מילדותי, מטוגנת ושורה במיץ לימון. פה עבד לקח את הכרובית המטוגנת, ורקח עליה רוטב עגבניות צפוף בתבלינים. אחת התוספות הכי טעימות שאכלתי השנה.
אם תנסו היום לאכול כרובית בעיר הגדולה, תיאלצו לוותר על מחיר כפול ממה שעבד גובה על הפיתה המעולה שלו.
אחרי שראיתי את הכרובית, לא רציתי להפריע לה בשום צורה. עבד התעקש להוסיף חריף ידידותי וצ'יפס מעל הכל, והבטיח שזה לא יפריע לטעם. הוא צדק. תמורת 20 שקלים, זו המנה הכי שווה ליד תל אביב.
המקום של עבד. שדרות ירושלים 29, יפו. 03-5188335. שעות פתיחה: א'-ה' 08:00-20:00. ו' 08:00-16:00. לא כשר
לכל הטורים של אוכל רחוב
חביתת הירק המנצחת של הדרום
חומוס טעים בתוך אוטובוס בפרדס חנה