בטעימת השבוע יינות משני יקבים מרמת הגולן: אורטל, הקטן והצנוע, מקיבוץ אורטל; ויקבי רמת הגולן, אותם אין צורך להציג. זו טעימה מעניינת. יקב אורטל שייך לקיבוץ אורטל, שבבעלותו, בין היתר, כמה מהכרמים המשמשים את יקבי רמת הגולן. אנשי אורטל מעורבים ביקבי רמת הגולן. שגב ירבעם, איש אורטל, היה במשך שנים רבות מנכ"ל יקבי רמה"ג. הדמות המקצועית מאחורי יקב אורטל בפועל היא אילן זעפרני, המשמש כיינן היקב.
זו טעימה מרתקת כי היא ממחישה עד כמה שונים אלו מאלו יכולים להיות יינות המגיעים מאותו איזור במרכז-צפון הרמה. יותר מדויק: היינות המוצלחים מאד של יקב אורטל, השונים כל כך באופיים מאלו של יקבי רמה"ג, ממחישים שאפשר גם אחרת: לא בהכרח עוד מרבצי פרי ועץ קטיפתיים ואלגנטיים אבל מה-זה טכניים, שלא לומר מתוכנתים, כמו אלו שמתעקשים להמשיך לעשות ברמה"ג. אפשר לומר זאת גם כך: "אורטל, תל שיפון 2011" ו"אורטל, געש 2011" מעוררים משאלה: הלוואי שככה, או לפחות קצת לכיוון כזה, יכוונו יום אחד את האדומים של סדרות "גמלא" ו"ירדן".
לצד "תל שיפון" ו"געש" ישנו ויונייה ראוי של אורטל. יינות רמה"ג בטעימה הם החדשים של היקב, שהושקו לקראת פסח: "ירדן, סוביניון בלאן 2013" ו"ירדן, כרם אורגני אודם מרלו 2009", שני יינות קלאסיים, שעשויים, כרגיל, ללא רבב. "גמלא, השמורה סירה רוזה 2013" מסתמן, כמו יינות נוספים בסדרת "השמורה" עד כה, כמוצלח הרבה פחות.
לחיים!
אורטל, תל שיפון 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד אדום על בסיס 35% ענבי קברנה סוביניון, 35% מרלו ו-30% סירה מכרם אורטל בצפון רמת הגולן. כל אחד מהזנים התיישן 12 חודשים בנפרד בטרם יצירת הבלנד, בחביות עץ אלון צרפתי בנות שנתיים-שלוש. הבקבוק בוצע לאחר סינון מינימלי. צבע אדום-סגלגל. באף פרי אדום, שוקולד ו-וניל. גוף בינוני. 14% כוהל בנפח.
כמה? 85 שקלים
הכי מתאים ל: בולונז. נתחי סינטה דקים צרובים קלות. כריך רוסטביף.
דבר המבקר: כל אחד מהזנים כאן יושב במקום ומספק את שלו ליין חסר יומרה וחמוד ביותר. פרי מרוכז שמשדר לחיך רכות ומתינות. תמורה יותר מנהדרת ל-85 שקלים.
תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת. מעטים היינות בקטגוריית המחיר שמספקים איכויות כאלו).
בשבע מילים: אדום מתון וראוי ביותר, שכדאי לצרוך בארגזים.
אורטל, געש 2011
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד על בסיס 58% ענבי קברנה סוביניון ו-42% מרלו מכרם אורטל בצפון רמה"ג. 20 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי (מחציתן ישנות ומחציתן חדשות). צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום ותבלינים. גוף בינוני-מלא. 14% כוהל בנפח.
כמה? 120 שקלים
הכי מתאים ל: סטייקים.
דבר המבקר: שידוך זנים ישראלי קלאסי (קברנה סוביניון ומרלו) שמצליח להפתיע עם בלנד לא מאד ישראלי. אין כאן את ריכוז הפרי ההיסטרי, הריבתי כמעט, שתמצאו אצל השכנים החברים מיקבי רמה"ג. במקומו, בדיוק כמו ביין תל שיפון שממעל, יש יין מאופק ומוחזק. אין כאן אולי את הקטיפתיות האלגנטית של אדום רמה"גי מקביל אבל יש כאן יין אמיתי, עם אופי ומקדם גסטרונומיות נאה ביותר. כייף!
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
במילה אחת (וסימן קריאה): כשככה (או לפחות מחצית הדרך ל'ככה') יתחילו להרגיש יינות "ירדן" האדומים, נדע שמשהו, אולי, זז כאן.
אורטל, ויונייה 2012
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי ויונייה מכרם אורטל בצפון רמה"ג. התיישנות בת 9 חודשים על השמרים בחביות בנות 400 ליטר (מחציתן חדשות ומחציתן בשימוש שני). צבע זהוב-ירקרק. באף פרי לבן, פרי טרופי ועשבים. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 115 שקלים
הכי מתאים ל: קלמרי, שרימפס, עוף,
דבר המבקר: יין ראוי מאד. ארומאטי אבל לא מסחרר מידי; פירותי אבל לא עמוס מידי. מאוזן, גסטרונומי, בנוי כמו שצריך. מהנה.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בארבע מילים: מהמוצלחים ביינות הויונייה המקומיים.
יקבי רמת הגולן, גמלא, השמורה, סירה רוזה 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה יבש על בסיס ענבי סירה מכרמים שונים ברמת הגולן בתוספת נגיעה קלה של ויונייה. צבע ורוד כהה. באף תותים ודובדבנים. גוף קל בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 60 שקלים
הכי מתאים ל: פיקניק.
דבר המבקר: זו הפעם הראשונה שמפיקים ביקבי רמת הגולן יין רוזה מענבי סירה. המפגש עם הראשון באף אינו משאיר מקום לספק: סל פירות אדומים. בפאנל הטועמים הפרטי יש מי שהתעקש: מיץ פטל וענבים מתרכיז. החיך מחרה-מחזיק אחרי האף. כמה פרי; כמה מתיקות; וכל זה ברוזה יבש. אמאל'ה...כולם יודעים שרוזה ישראלי, ברוב המקרים לפחות, הוא לא תענוג גדול. נדמה שיקבי רמת הגולן הלכו עם מקדם החנפנות והפופולריות צעד נוסף קדימה ביין הזה. חבל.
תמורה לכסף: 1.5/5.
בשלוש מילים: מגיע לנו יותר.
יקבי רמת הגולן, ירדן, סוביניון בלאן 2013
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי סוביניון בלאן מכרמים בצפון רמת הגולן. חלק קטן מהיין תסס בחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב עמוק. באף פרי לבן ופרי טרופי. גוף בינוני. 13.5% כוהל בנפח.
כמה? 60 שקלים
הכי מתאים ל: פסטות, קישים, דגים.
דבר המבקר: אחיו האלגנטי והמוקפד יותר של יין הרוזה-סירה. עמוס פרי טרופי, מתקתק משהו, חמאתי כתמיד. מעט יותר משוחרר מיינות הסוביניון-ירדן לדורותיהם. אוגר בתוכו אלגנטיות רבה. יין עולם חדש טוב מסוגו.
תמורה לכסף: 3/5.
בשמונה מילים: אוסטרליה, שלא לומר ניו זילנד, אשר בצפון הרמה.
יקבי רמת הגולן, ירדן, כרם אורגני אודם 2009
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי מרלו שגדלו בשיטה אורגנית בכרם אודם בצפון רמת הגולן. 14 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עז. באף פרי אדום בשל, שוקולד. גוף מלא. 15% כוהל בנפח.
כמה? 144שקלים
הכי מתאים ל: רביולי זנב שור. פסטה ראגו.
דבר המבקר: יין חלק ואלגנטי ועם זאת מאסיבי ועמוס: פרי, עץ, אלכוהול. דומיננטי מאד, שלא לומר שתלטני, עם אוכל ויחד עם זאת הנה DNA הטעם הישראלי. זה לא שהיין הזה מחקה אותו; הוא (לצד קברנה סוביניון ירדן) זה שבנה ועיצב אותו. כמו במקרה הסוביניון בלאן של ירדן, מתייחסים, כנראה, ביקבי רמה"ג ליין הזה כסוס המנצח שאותו אין מחליפים.
תמורה לכסף: 2/5 (ב-150 שקלים בקירוב אפשר למצוא מקומיים מעניינים בהרבה).
בחמש מילים: לאוהבי הז'אנר (והם רבים כאן).