מקובל לתאר את תל אביב כבירת המסעדנות של ישראל. זה אולי תיאור נכון רק שהוא מצניע את התופעה באופן שחוטא למציאות. הפער בין המתרחש בתל אביב לשאר חלקי הארץ הוא בלתי נתפס. נדמה שאין לו אח ורע במקומות אחרים בעולם הנאור. זו איננה תופעה משמחת. גם במקומות מחוץ לתל אביב בהן פועלות לא מעט מסעדות, הרמה ברובן מתסכלת. קחו למשל את הרצליה. עיר גדולה, מבוססת, הנוהגת להתגאות בסצינת המסעדות הגדולה שלה, באזור התעשייה של הרצלייה פיתוח. לכמה מעשרות בתי האוכל שם שווה להגיע כדי לאכול ארוחה טובה באמת? כמי שמתגורר שם בעשור האחרון אני יכול להעיד, בצער, שאף לא לאחת.
הרצליה רחוקה מלהיות הדוגמה הטיפוסית לאזורים שמחוץ לעיר הגדולה. היא מפוצצת במסעדות. הבעיה האמיתית היא באזורים שלמים החפים כמעט לגמרי ממסעדות עכשוויות, מודרניות, סבירות; להבדיל משיפודיות ארכאיות של תחנות דלק ואזורי תעשייה. בתוך תמונת המצב הלא מאד סימפטית הזו צצה לה לאחרונה, באזור התעשייה של קדימה, טאיה מסעדה אסיאתית.
למודי ניסיון לא מאד מלבב במקומות כאלו, הגענו לטאיה, בעוד ערב של מונדיאל, רגע לפני "צוק איתן". שמחנו לגלות שבשממה הניכרת של האזור בו נפתחה, טאיה היא הפתעה נעימה. מסעדה אסיאתית עכשווית שלא מרגישה ונראית כמו עוד ביטוי לפערים המעציבים בין תל אביב לשאר המדינה אלא כמו הדבר האמיתי.
לטאיה חלל לא קטן, היכול להכיל כ-80 איש לפחות ומרחב נוסף בחוץ. הלוקיישן שלה איננו שייך לסוג הכפרי הרומנטי. היא ממוקמת בלב מרכז קניות/הייטק, מחוץ לקדימה. העיצוב מודרני, נאה והחלל מרווח ונעים.
התפריט בטאיה, עליו אחראי השף והבעלים ירון שנבל, כולל את המנות המובנות מאליהן במקום מהסוג הזה. יש ראשונות מגוונות, נודלס במרק ובווק, עיקריות וסקציית סושי חביבה. התמחור ידידותי במיוחד. כזה שמאפשר לשבת שם, לאכול היטב בלא להיות מוטרדים מהחשבון בסוף הארוחה.
הגענו רעבים והיינו חייבים לפתוח במשהו שירגיע את הבטן ומהר. הלכנו על "רם יאם" (61 שקלים) ופאד תאי שרימפס (49 שקלים). האוכל הגיע מהר וסיפק את מה שהיינו זקוקים לו. מרק מוצלח במיוחד, חריף במידה, עם ציר טוב, אטריות אודון, שרימפס ומולים עסיסיים דיים, שמפיניון, צ'ילי, למון גראס וכוסברה. נהנינו. הפאד תאי, על בסיס אטריות אורז, נבטים, ביצה, בצל ירוק, בוטנים וכוסברה, בצירוף שרימפס, לא הבריק אבל היה עשוי ללא דופי.
רגועים קצת יותר עכשיו, המשכנו עם סלט קלמרי (36 שקלים) ובאזיל ביף (51 שקלים). בסלט, סלטון אם לדייק, חיברו טבעות קלמרי חלוטות עם טבעות בצל מקורמלות, כוסברה, צ'ילי ומקלוני קראנץ'. צירוף מרקמים ויסודות טעם נחמד, מרענן. במנת הבאזיל ביף היו נתחי בקר צרובים, הרבה בצל ובזיליקום, ולצידם צ'ילי, סויה, קרמל ובוטנים. הבקר נצרב במדויק ויסודות הטעם, שבמנות דומות במספיק מקומות אחרים נופלים למלכודת גסות ובוטות הטעמים, הצליחו לשמור על איזון. מנה טובה.
התחשק לנו ללעוס קצת סושי, אבל באמת קצת, כי אכלנו לא מעט. הזמנו מאקי טונה אדומה ועירית (28 שקלים) ואינסייד אאוט ריינבואו (42 שקלים) וסלט ירקות וייטנאמי לצידם (29 שקלים). שתי מנות הסושי הגיעו בשמונה יחידות. המאקי היה צח ומדויק והאינסייד אאוט עם אבוקדו, מלפפון, אספרגוס ועירית בפנים; וסלמון, דניס, טונה אדומה ואבוקדו בחוץ היה טוב ממש. דווקא הסלט, עמוס ירקות אבל קצת שטוח טעמים, בשל רוטב ויניגרט דקלים סתמי, אכזב.
מנת שכבות קרם ברולה קר (32 שקלים) לקינוח, עם בצק עלים בתווך, הפתיעה לטובה. הברולה היה במרקם מוצלח, לא מתוק מידי. זה הרגיש כמו קינוח ראוי, להבדיל מכזה המגיע מפס תעשייתי, כמו ברוב בתי האוכל האסיאתיים בארץ.
באנו ספקניים ויצאנו מסופקים. טאיה לא יורה מקורי או גבוה אבל מה שכן נעשה מטופל בדרך כלל היטב; עם חומרי גלם טריים ודיוק בביצוע. נעים לשבת שם, לא יקר כלל והחוויה כולה עדכנית וראויה; ללא התחושה המביכה קצת, של קולחוז, שיכולה להתלוות לפעמים למקומות כאלו. 332 השקלים שהשארנו על האוכל אינם מייצגים עלות ארוחה טיפוסית שם. אכלנו הרבה יותר מידי. 250 לזוג, לפני שתיה, הוא סכום מציאותי יותר. בין חוחי האזור זו בהחלט יותר משושנה.
טאיה, האופה 1 קדימה , 09-7728878. לא כשר
