טעם עשיר או סתם פרובוקציה? יצאנו לטעום את החדש של אגאדיר

מתוך אחת הפרסומות שעוררו את זעם הגולשים

יכול להיות שכולם, בעצם, פספסו את הרעיון. סקסיזם? שוביניזם? שטויות במיץ. הלא מה ראיתם/ן בתמונה המקפיצה? איש זקן ולצדו צעירה טובת מראה. כן, כן, מה שהוגי רעיון השוגר דדי של אגאדיר עשו, בעצם, הוא לחוד לכם חידה מטאפורית: מה מסתתר מאחורי המוצר המסתורי הזה שלנו, שאנחנו קוראים לו "קובה ביף יפני" - חתיכה יפה, עסיסית ומלאת תאווה אדומה כדם, או נתח חיוור, גרום ומיובש?

מכיוון שכמו החתולה הנוראית שלנו, גם ההיגיון של זוגתי ושלי מעוות ומוטה לסקרנות אין סופית, הייתה רק אפשרות אחת לבדוק מהו בשר הוואגיו (האם רק אותי השם הזה מטריד עוד יותר מהפרסומת?) שעורר את חמתן של נשות ישראל: לטעום ממנו, לחוש בשפתותינו את הפרי האסור.

סניף אגאדיר בנחלת בנימין הוא הבר-בורגר הראשון בארץ. את המעמד הזה הוא שימר, ולמרבה הצער לא בהקשר חיובי. המקום מוזנח ולא מזמין, העיצוב מיושן, השירותים מתפרקים ואין תחושה של משהו חדש באוויר. המלצרים העידו ש"חלש קצת יותר מיום רגיל", אבל את זה אי אפשר לייחס להורדות הכוכבים בפייסבוק או לחוות הדעת הרעות בטריפאדווייזר, רק לחום של אוגוסט ולמצב הרוח הירוד ממילא שמלווה דרך קבע את יום ראשון.

דווקא כשהתנאים נגדך, חשוב להיות ממוקד מטרה. הרי לא באנו לשם היופי, רק בשביל הוואגיו שהבטיחו לנו. לשאלה מה כל כך מיוחד בבשר הזה השיב המלצר בהחלטיות ש"הוא רך ואיכותי יותר", בלי להוסיף יותר מדי. הזמנו, חיכינו (וחיכינו, וחיכינו. החבר'ה שם לא זריזים במיוחד) ואז היא הגיעה – לחמניה ובה קציצה מבטיחה, עטופה בגבינת אמנטל ובייקון. כל קרניבור יודע שאיכות ההמבורגר נמדדת לפי הביס הראשון בו.

שלוש, שתיים, אחת – ובום, טיל לחיבורים!

הוואגיו הזה, שעורר ועוד יעורר הרבה כאבי ראש באגאדיר בתקופה הקרובה, הוא בדיוק מה שהובטח לנו ויותר – נתח עסיסי, חלק, מתובל היטב וצולל לגרון בהרמוניה של התקפת ברצלונה. איך אמר פעם מו סיזלאק, הברמן מהסימפסונס? "אני מרגיש שיש לי בפה מסיבה וכולם מוזמנים". כן, זו הייתה הנאה עילאית, אפילו מתקרבת לרמת האלוהית. ההמבורגר הקונבנציונלי של אגאדיר לא נמצא, לטעמי, בטופ 5 של ההמבורגרים בישראל, אבל שחקן החיזוק החדש מקרב אותו לצמרת. גם בת הזוג, שלא מתה על הרעיון לפרנס את המוצר מעורר המחלוקת ומקטין הנשים, נאלצה להודות שהדבר הזה פשוט מצוין.

תאהבו את זה או לא, אין מנוס מלהודות שהוואגיו של אגאדיר הוא פרודוקט ברמה של ליגת על, אבל גם כוכבים גדולים זקוקים לצוות מסייע כדי להצליח. השירות הבינוני-מינוס, האווירה המיושנת, תא השירותים המתפרק וקינוח נפילה (ארטיק נוגט – לא לגעת בדבר הנורא הזה) הקהו את התחושה והפכו ערב עם הרבה פוטנציאל לסתמי. עכשיו, כשהנצרה כבר שוחררה, אפשר להצהיר שלאגאדיר יש נשק קטלני ביד, אבל במתכונת הזו גם הוא לא יצליח לשמש חומת מגן מפני גל המחאה, שבעתיד הקרוב רק צפוי להמשיך ולהתעצם.