מתכונים לחגי תשרי

לאיזה טרנד קולינרי חייבים לעשות תשליך השנה?

בלוגרים ומובילי דעת קהל בתחום האוכל והמסעדנות בארץ התבקשו לבחור טרנד קולינרי אחד שחייבים כבר להיפטר ממנו, והם לא היססו להצליף בלשונם

מתן שופן

אלון בר (talandalon@) עושה תשליך לקישוטים אכילים:

אפשר בלי קישוטים אכילים? (צילום: נמרוד סונדרס)

"הטרנד הקולינרי שצריך לעשות לו תשליך, או יותר נכון היה צריך לעשות לו תשליך כבר מזמן, הוא הטרנד המיותר של קישוטים ופרחים על אוכל. הגיע הזמן שטבחי תל אביב יבינו שפרחים וקישוטים לא יכולים להיות תחליף לאוכל טעים. את האנרגיה שמשקיעים טבחים בלהיות מקוריים ישקיעו במקום בבישול פשוט וטעים. בכלל, הגיע הזמן שלפני שטבחים ושפים מחליטים לשדרג ולשפר מנות קלאסיות, הם יידעו קודם לבשל את המקור כמו שצריך ויבינו שיש דברים שלא צריכים שום שינוי או שדרוג. שתהיה שנה של אוכל טוב!"

עוד בוואלה! NEWS

ההמבורגר שמשנה את כללי המשחק

לכתבה המלאה

עמית אהרונסון (מגיש "חדשות האוכל" בתוכנית של גיא פינס, מבקר מסעדות ובעל הבלוג "מדבר מהבטן") עושה תשליך לבכיינות:

דבריו של רושפלד. לא אוהבים שמעבירים ביקורת (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

"הטרנד הקולינרי שהכי צריך להיפטר ממנו הוא הבכיינות. אוקיי, שפים ומסעדנים יקרים - הבנו שאתם יודעים הכל יותר טוב מכולם – לבשל, לארח, לנהל, להגות קונספט, לבצע. ואתם לא אוהבים שמעבירים עליכם ביקורת. בכלל. אתם לא אוהבים את שגיא כהן או נרי ליבנה, את את ניב גלבוע או (כנראה) אפילו אותי. אבל הכי אתם לא אוהבים את "ההיא" או "ההוא" מהפייסבוק או הפורום או הבלוג, ש"מי הוא בכלל שידבר", אפילו אם היה לו לא טעים אצלכם, אפילו אם הוא בא ושילם מלא כסף והתייחסו אליו מגעיל וגרמו לו להרגיש חרא. אתם נורא רוצים לחזור לתקופה שבה למבקרי אוכל בעיתונות (או, בואו נודה על האמת הכואבת, לעיתונאים בכלל) היו משלמים שכר ראוי, והם היו באים לאכול אצלכם בתחפושת, ועושים את זה כמה פעמים לפני שהם כותבים. רק שהזמנים, כמאמר בוב דילן, הם משתנים. וסטנדרט עיתונאי שהיה תקף לפני שלושים שנה, ראוי ככל שיהיה, פשוט לא רלוונטי לעידן התקשורתי הנוכחי. אז יאללה, תתמודדו. ואם לא תתמודדו, לפחות תקשיבו מדי פעם. כי אולי בין הכיתוב באינסטגרם לפוסט בפייסבוק, בין הטור בעיתון לביקורת המצולמת בטלוויזיה, אולי בין כל אלה מסתתר משהו שכדאי לכם מאוד לשמוע."

רחלי קרוט (עורכת האתר FoodPage) עושה תשליך לקרפצ'יו:

מחיר שערורייתי וטעמים שטוחים. קרפצ'יו (צילום: נמרוד סונדרס)

"אני יודעת, המנה הזאת קיימת כאן כבר שנים, אבל רק לאחרונה ירד לי האסימון כמה הפך הקרפצ'ו לגזלה וכמה הוא מככב בכל מסעדה אפשרית. תמצאו אותו במסעדות איטלקיות ואסייתיות, במסעדות שף ובבתי קפה, והוא תמיד יראה ויטעם אותו דבר. תמיד יהיו עליו 2 וחצי עלים ירוקים, קצת בלסמי וגבינה. במקומות מסוימים אפילו ישקיעו עליכם יותר ויוסיפו 1/2 פרי עונתי. אז נכון שהוא טעים ועדין, וגם מתאים לימים החמים, אבל חייבים להודות, לעומת כמות חומרי הגלם והעובדה שחייבים להזמין לצידו לחם, כי למה שהוא יגיע יחד עם המנה, מדובר במחיר שערורייתי ובטעמים די שטוחים שלא עפים לשום מקום."

אריאל קדם (arielkd@) עושה תשליך לתמחור מנות לפי משקל:

טי בון. למה שלא נתמחר אותו לפי משקל? (צילום: ShutterStock)

"בשנה-שנתיים האחרונות מספר בעלי מסעדות קלטו שחלק גדול מהקהל שלהם מגיע למסעדה עם טלפון סלולרי. אפילו טלפון חכם. אותם בעלי מסעדות ניסו להבין למה האנשים המוזרים הללו מגיעים עם טלפון למסעדה וחשבו לעצמם "אנחנו לא יודעים למה הם מגיעים עם הטלפון. אולי ננסה למצוא להם תעסוקה וערך אמיתי ונאפשר להם להשתמש בטלפון הסלולרי כשהם אצלנו במסעדה! ככה הם יהנו, הטלפון שלהם יהנה והמסעדה תהיה מלאה!" בעלי המסעדות הבינו שהטלפון הסלולרי משמש לשיחות, הודעות טקסט וכמובן - כמחשבון חכם! ומאותו רגע, הם החליטו לתמחר מנות לפי 100 גרם. או לפי יחידה בודדת. כדי שהטלפון החכם שלכם לא ירגיש בודד ואתם תצטרכו להתחיל להכפיל, לחלק, לחבר ולהבין ששקיפות, בחלק ממסעדות ארצנו, היא לא הדבר החשוב ביותר."

אורן אסיף (בעל הבלוג "גרגרן") עושה תשליך לסופר פוד:

הגדרה שיווקית ולא מדעית. סופר פוד (צילום: ShutterStock)

"כמו עוד הרבה דברים, גם ה"סופר פוד" חילחל למודעות הישראלית באיחור של מספר שנים. סופר פוד (או "מזונות על"/"מזונות עילאיים") זו הגדרה למיני מזונות שטובים עבורנו מבחינה תזונתית – בזכות המון ויטמינים, מינרליים ו"שאר ירקות". בין "מזונות העל" כביכול, תוכלו למצוא את הגוג'י ברי, ספירולינה, זרעי צ'יה ועוד מאכלים בעלי שמות מוזרים, שהאופנה הזו מנסה למכור לכם ביוקר, תחת הגדרה שהיא לא מדעית – אלא שיווקית. חשוב עוד יותר לדעת שתחת אותה קטגוריה תמצאו גם שקדים, אבוקדו, ג'ינג'ר, אבטיח ועוד המון מאכלים (אפילו קקאו) נגישים בהרבה. אז במקום לאכול את המוח עם שקר ה"סופר פוד", בואו פשוט נאכל מאוזן ובריא במחיר שפוי ונשאיר את ה"סופר" לקומיקסים של מדע בדיוני."

רוית שם טוב (בעלת הבלוג "כוכבית רוית") עושה תשליך ל"אין אפשרות להזמין מקום":

מסעדת רומנו של אייל שני. אין אפשרות להזמין מקום (צילום: מערכת וואלה! NEWS, יעל לאור)

"אין אפשרות להזמין מקום". פשוט צריך להגיע ולחכות... למה? לא ברור לי למה אי אפשר לעשות הזמנות למקום ולדעת שמגיעים ב20:00 ויושבים לאכול ב20:00? סבבה, אתם מגניבים, ותור בכניסה למקום החדש שלכם מחזק את האגו, אבל זה לא מסייע לבטן המקרקרת שלי. אני אמנם לא ממש מרוצה ממסעדות בהן אפשר להזמין שולחן, אבל מקום על הבר הינו רק על בסיס מקום פנוי (כמי שתמיד מעדיפה לשבת על בר), אך זוהי עדיין פשרה הוגנת כדי שתהיה אפשרות לתכנן ולאכול בשעה הרצויה. הכל רק לא להתיישב עם בטן מקרקרת (ואני לא מכירה הרבה אנשים נחמדים כשהם רעבים) וכאבי גב מעמידה ממושכת (ובמקרה שלי גם על עקבים). בואו נחזור ליסודות ונאפשר להזמין מקומות. זה יכול לסייע למטבח לתכנן את עצמו ולפעול כמו שצריך ומצד שני הזוללים יידעו בדיוק מתי הם צפויים לאכול."

שגיא שויקה (בעל הבלוג run2eat) עושה תשליך למקרונים:

תכלס? כבר עדיף ג'לי בינס. מקרונים (צילום: נמרוד סונדרס)

"הטרנד הקולינרי שבשמחה הייתי עושה לו תשליך, וכמה שיותר מהר, הוא תופעת המקרונים. רגע לפני שהמקרונים הופכים ל'חציל בטחינה', זה בדיוק הזמן להיפרד מהם. בואו נודה על האמת, מקרונים הם באמת דבר יפה, אפילו מאוד יפה, עד שלפעמים שוכחים שמדובר בסך הכל בעוגיה (בינינו, גם לא כזאת טעימה). אין סוף טעמים ושילובים הזויים בשלל צבעי הקשת שמגרים בעיקר את העין, אבל לא את בלוטות הטעם. ת'כלס. כבר עדיף ג'לי בינס - קטנים, מתוקים, אינספור טעמים ולא עולים 8 ש"ח ליחידה. בקרוב מאוד אפילו נתחיל לחגוג את יום המקרון הבינלאומי הודות לכניסתה לארץ של רשת מסעדות צרפתית חדשה, כאילו לא חסרים לנו ימים מיותרים. בקיצור, מקרונים זה אוברייטד, בואו נעשה להם תשליך."

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully