פעם, רגע לפני פרוץ המילניום ומספר שנים אחריו, למסעדות ג'קו דגים, בבעלות משפחת אללוף, הייתה כאן נוכחות רבת נפח. סניפים ברחבי העיר, בר פירות ים, מסעדה נוספת בהרצליה פיתוח ושירות משלוחי דגים ופירות ים. מסעדות ג'קו, שייבאו את קונספט דיל הדגים, הכולל שפע סלטים ותוספות במחיר עיקרית הדג, ממסעדת האם בעיר התחתית בחיפה, עבדו חזק מאד. ואז החל הגלגל להתהפך. בר פירות הים, שפעל בסמוך למה שהיה פעם גשר מעריב, ספג מהלומה קשה בדמות פיגוע טרור באינתיפאדה השנייה, והתקשה להתאושש. המסעדות האחרות, שעבדו היטב במשך שנים, החלו להיחלש ובהדרגה נעלמו מהתמונה הקבוצתית.
יש לי סימפטיה למסעדות ג'קו של הגלגול ההוא. אכלתי בהן לא מעט אז. אלו לא היו מקומות לחפש בהם את חומרי הגלם הטובים ביותר או המטבח היצירתי בעיר. האוכל היה בסיסי. אבל הטריות, השפע, הנדיבות והרעננות בשילוב התמחור המתון עשו את שלהם. לא הגעת לשם לאירוע קולינרי אלא להעמיס דג עם סלטים בצהריים ולהמשיך; או לארוחה רבת משתתפים שאיש לא מחפש בה סוגה קולינרית עילית. את חבילת הבסיס הזו היטיבו אללוף ואנשיו לארוז ולהגיש, תוך שהם נעים בתבונה על קו התפר שבין העממי לבלייני.
שנים לא מעטות לאחר התפוגגות אימפריית ג'קו, החלה בהדרגה החזרה. מסעדה חדשה תחת שם זה החלה לפעול בנתניה, שירות המשלוחים חודש ולפני מספר שבועות הושקה ברמת השרון ג'קו חדשה, אותה מוביל מי שהיה הדמות המרכזית במסעדות בעבר אפי אללוף.
לאחר שנים בהן לא היו בארץ, שמחתי לשמוע שאללוף וג'קו שוב כאן. קפצנו לשם לפגישה מחודשת עם מסעדת דיל הדגים של פעם. הגענו באחה"צ של שבת, בכוונה להמנע מזמן העומס היותר כבד צהרי שבת. המסעדה, הפתוחה שבועות מספר בלבד בהם לא יוח"צנה לעייפה, הייתה מלאה לגמרי. הלוקיישן, בלב אזור מוסכים, אינו מספק שיאי רומנטיקה מיוחדים. החלל עצמו גדול, מעוצב בפשטות בהירה, פונקציונלי מאד וההמולה רבה.
מתיישבים וכמקובל בז'אנר, הסלטים, עשרה במספר, מתחילים להגיע. טחינה, שעועית, סלק, ירקות מוחמצים, סביח, איקרה, דג מלוח ועוד. הצלחות קטנטנות. נדמה שקטנות מדי. כדי שאוסף הצלוחיות יצליח להחזיק שולחן רעב, יש צורך ביותר מסיבוב "רי-פיל" אחד. סלט הירקות קטן ומזערי וכדי שיהיו גם ירקות בארוחה צריך להזמין מנה גדולה יותר של סלט (20 שקלים), המלווה בגבינה.
אף אחד לא מצפה מסלטים במסעדת דיל דגים פשוטה, שמספקת ארוחה שלמה בתשעים שקל, להיות מעניינים או ייחודיים. בכל זאת, ועם הרבה סימפטיה למפעלות ג'קו המתחדשים ותקווה כנה להצלחתם, נדמה לי שלא יזיק אם יתאמצו שם לתת לפחות קצת מעבר לבנאליה. הכל היה טרי אבל עוד קצת סיבוב ומעט טאץ' יעבדו בהחלט לטובת המקום. זה היה מעט סתמי. לא תזיק גם הגדלה של צלוחיות הסלטים. נדיבות איננה הבעיה כאן. יש ממנה בשפע. אבל נעים לו יותר, לסועד, כשאיננו צריך לתור שוב ושוב אחר המלצריות לטובת סיבוב סלטים נוסף.
הזמנו דניס בגריל (94 שקלים), פורל בגריל (89 שקלים), מעורב פירות ים ברוטב חמאה ויין לבן (85 שקלים) ומנת ילדים של שניצל מדג קוד עם צ'יפס (44 שקלים). מנת שניצל הדג הייתה עצומה בממדיה. בת דודה כמעט של השמיכה הזוגית המכונה שניצל בקפה נואר. המפגש עם החך לא היה משמח. הייתה בדג צמיגיות, הוא התפרק מהציפוי שלו, שמצדו סבל משמנוניות יתר, פועל יוצא של טיגון לא מיומן. החזרנו את המנה והיא לא נכללה בחשבון.
גם מנת פירות הים לא עשתה את זה. השרימפס היו יבשים, הקלמרי צמיגיים לגמרי והרוטב גס, שמנוני ולא מטופל. זה יותר מלגיטימי שמנת פירות ים לא קטנה ב-85 שקלים תכלול סי פוד מופשרים, אבל הטיפול בהם יכול וצריך להשתפר.
עד עכשיו קיטרתי; יש גם מילים טובות. הדגים, דניס ופורל פתוחים על הגריל, היו כל מה שמצפים משכמותם. שניהם היו טריים ואיכותיים בגבולות הז'אנר. צלייתם על הגריל הייתה אופטימלית. הם קיבלו את התיבול הבסיסי והנכון ומכת האש הנכונה ונותרו בשרניים ועסיסיים במידת האפשר. להבדיל ממנות המחבת שתוארו קודם, ניכר כי על הגריל יודעים לעבוד בג'קו.
חלקנו עוגת ביסקוויטים (32 שקלים) לקינוח, שיכולה הייתה להיות בנאלית קצת פחות. על בסיס ארוחה הכוללת שני דגים וסלט ירקות גדול יכול זוג לאכול בג'קו במאתיים שקלים, לפני שתיה, קינוח ושירות. זה לא הרבה כסף.
ליבה הפועם של המסעדה גריל הדגים, מתפקד היטב ומצדיק קפיצה כשמתחשקת ארוחה מהסוג הזה. אם ג'קו רוצים להיות כאן כדי להישאר, כדאי שיפנו למקצה שיפורים באגפים האחרים של המטבח, שנראים מעט מקרטעים כרגע. כשזה יקרה, אפשר יהיה לבשר, ובמידה לא מבוטלת של שמחה, על חידוש השושלת.
ג'קו דגים, החרש 8, רמת השרון. 03-5661234. לא כשר
