כמו בכפר: מקלות גבינה, זיתים ובצל ירוק

ביום שני הגעתי מוקדם לעבודה, רעננה ומבסוטית מכך שבאופן חריג בעלי בבית הבוקר ויוכל להכין סנדוויצ'ים לילדים ולהוציא אותם להסעות כך שאוכל להתמסר אך ורק לעבודה. אני מתה על ימים כאלה. אמנם הוא נשאר בבית עקב התקף חריף של פריצת דיסק עם כאבים מסמרי שיער, אבל עדיין. בלב חשתי שזה הולך להיות יום טוב עם הספק גדול וסיפוק עוד יותר.

שמתי לי מוזיקה, בישלתי בפינג'אן קפה שחור, קשרתי סינר וניגשתי למלאכה. התחלתי בקילוף ארגז של תפוחים ירוקים, טריים ומבריקים שהירקן הניח לי בפתח המאפיה מוקדם בבוקר. בעוד אני מקלפת ושורקת לי בפאתוס עם הרדיו את סולו הגיטרה המופלא של לד זפלין מתוך stairway to heaven, הטלפון צלצל. בחוסר רצון בולט כיביתי את המוזיקה ועניתי. אמא לא נשמעה כתמול שלשום וגם לא כמחר מחרתיים. מעולם לא נשמעה מוזרה כל כך. מילותיה היו לא ברורות, בעיקר לאוזניי שכבר שמעו ימים יפים יותר, אבל הצלחתי איכשהו לקלוט את המילים "כן גינה" או "בן כינה" עד שלפתע זה היכה בי בתדהמה. שן בינה. וכך הסתבר שבגיל בו רוב שיניה כבר אינן שלה, צימחה בינתה המופלגת של אמי - שן.

אמא ביקשה שאסיע אותה לרופא בחיפה דחוף, והייתי כבר כה רעבה - בדיוק עמדתי להכין לי פרוסה עם אבוקדו שמנמן וחמאתי, אבל לא - אמא מחכה וכואב לה. סחטתי לימון על התפוחים הקלופים פן ישחירו, נעלתי את המאפיה ויצאתי לדרכי רעבה אך סמוכה ובטוחה שאמא, למרות כאביה, לא תכזיב. ואכן לשמחתי היא חיכתה לי עם המוני שקיות הניילון שלה כשבאחת מהן המתין לי סנדוויץ' כמו בהזמנה מלחם חי מלא עזוז, עליו אבוקדו וגבינה צהובה (כפי שפיללתי) ובשקית אחרת תרמוס ובו תה הצמחים המופלא שלה שעשוי מעלי לואיזה, לימונית, גרניום, זוטה לבנה וקליפות קלמנטינה מבושמות. משקית נוספת שלפה כעך קטן עטוף שומשום וזיכרונות ילדות וקינחה בחתיכת חלבה וניל מתוקה. נהניתי כל כך מארוחת הצהריים האימהית הזו, והשהיתי כל ביס וביס בפה. פתאום הבנתי שאני אוכלת כבר שעה מול בן אדם שסובל מכאבים נוראיים, והחלטתי לקדם את עניינינו אצל הרופא.

כשיצאנו מבית החולים, השמש כבר נטתה לשקוע ואני נטיתי להסכים עם אמא שניקח את הדרך היפה ולא הקצרה חזרה הביתה. נסענו לנו על רכס ההר הירוק כל ימות השנה, קרני השמש שיחקו עם הכלניות האדומות, האחו היה כל כך קטיפתי ומזמין שבחריקת בלמים עצרתי והשתרענו לנו שתינו, בעלת הבינה ואני בין העשבים. שם זכיתי לשמוע סיפורים שאף פעם אין לי זמן לשמוע - על איך עלתה ברגל כילדה לארץ ישראל בליל בלהות ופחד אחד בשנת 1945, כשהיא בת 11, אחראית על אחיה הפעוטים שלא יפלו בין הסלעים או יבכו בקול ויחשפו את מקום המצאם. בחיי שאמא נשמעה לי עוד יותר גיבורה וחכמה עכשיו עם שן הבינה, או שאולי היה זה היום המיוחד הזה שבו "נכפה" עלי לעזוב את עיסוקיי ולהיות איתה.
כשאגיע שוב לביקור, אביא לאימא ממקלות לחם הזיתים הנפלא שמתכונו מצורף היום. בצק שמרים מקמח כוסמין ושיפון שבתוכו זיתי קלמטה, בצל ירוק וקוביות של גבינת קשקבל אשר נמסות באפיה ומתפרצות החוצה. היא בטוח תאהב את זה. בצל ירוק וזיתים זה כל כך ארוחת בוקר בחדר אוכל של הקיבוץ. שבת שלום!

המתכון מספיק לכ10 מקלות או לחמניות

המצרכים:

420 גרם קמח כוסמין (3 כוסות)
140 גרם קמח לבן (1 כוס)
5 גרם שמרים יבשים (1 כפית גדושה)
12 גרם סוכר (1 כף)
12 גרם מלח (2 כפיות)
1/2 כפית פלפל שחור גרוס
360 גרם מים (כוס וחצי)
200 גרם זיתי קלמטה מגולענים חתוכים גס
200 גרם גבינת קשקבל חתוכה לקוביות קטנות (כחצי סמ)
1/2 כוס בצל ירוק קצוץ
1 כף עלי תימין (קורנית) טרי (או 1 כפית תימין מיובש)

אופן ההכנה:

1. במיקסר עם וו לישה, שמים את כל החומרים היבשים - קמחים, שמרים, סוכר, מלח, פלפל שחור. מערבלים מעט.

2. מוסיפים מים, ומעבדים במהירות בינונית כ-10 דקות.

3. מוסיפים למיקסר: זיתים, גבינת קשקבל, בצל ירוק ותימין. מעבדים במהירות נמוכה כשתי דקות. מוציאים את הבצק למשטח מקומח, לשים מעט בידיים ושמים בכלי מכוסה בשקית לתפיחה של כ-חצי שעה (לחילופין, אפשר להכניס את הבצק לתפיחה איטית במקרר למשך הלילה). שימו לב: הבצק אמור להיות רך ודביק לפני ההתפחה.

4. מעבירים את הבצק התפוח למשטח מקומח, לשים מעט. מרדדים למלבן בעובי של כ-3 ס"מ. חותכים לפסים בעזרת סכין. מגלגלים את רצועות הבצק במעט קמח, ומפתלים לסליל (כמו ביסלי גריל).

5. מניחים את רצועות הבצק עם רווחים על תבנית עם נייר אפייה. מתפיחים כ-20 דקות.

6. במקביל, מחממים תנור ל-230 מעלות. מכניסים לתנור את התבנית רק לאחר שהגיע לטמפרטורה הרצויה.

7. אופים כ-20 דקות עד להזהבה. מוציאים, ומצננים על גבי קשת (אחרת תצטבר לחות בתחתית המקל).


ניתן להקפיא ולהוציא להפשרה של כ-שעה. לפני ההגשה מחממים בתנור (180 מעלות) במשך 2 דקות בלבד.