מאז נפתחה, לפני כשנה וחצי, הלכה סנטה קתרינה וקיבעה את מעמדה כאחד המקומות האהודים בעיר. הלוקיישן, בלב הפיאצה הכי לוהטת בתל אביב, מאחורי בית הכנסת הגדול של רחוב אלנבי, הוא לא פחות ממושלם. השף תומר אגאי, ששימש זמן ממושך סו שף ביפו תל אביב, בנה תפריט פשוט ונגיש שגם מתומחר בשפיות. סנטה קתרינה עשתה לה שם של מסעדה בגובה העיניים שנעים וטעים בה. לפני מספר שבועות גדל המקום, כשנוסף לו חלל חדש עם בר.
הארוחה בסנטה קתרינה בתחילת ימי המקום, שסוקרה במדור זה, הייתה טובה מאד. האוכל הענייני החד והמדויק, מבוסס הטאבון, עשה את זה. שמחתי לחזור לסנטה קתרינה. קיוויתי שה"טוב מאד" ישתדרג עוד קצת. שנפגוש מצוינות או שלכל הפחות רף הבסיס ישמר.
לא הופתענו לגלות מסעדה מפוצצת. ישבנו בפנים והיה לנו נעים. סנטה קתרינה מספקת חוויית בילוי ראויה. הומה שם אבל לא יותר מידי, השירות יעיל ומלא חביבות, המוזיקה נוכחת אבל לא נותנת בראש; והכל מרגיש סימפטי ולא נפוח. לא יותר ולא פחות ממה שצריך.
רעבים, התחלנו להזמין. הסבב הראשון כלל בייגלה ירושלמי (16 שקלים), גספצ'ו של ז'ואל רובושון עם כוסא מאחשי של מרים (38 שקלים), מלוחיה עם קרפלעך מבצק רבוך ממולא בלבנה (48 שקלים) וקובנייה (46 שקלים).
הבייגלה, שהגיע עם שמן זית ותערובת דואה, היה קצת פחות חם וטרי משפנטזנו. לגספצ'ו היה מרקם וחרפרפות נעימים. היו בו הניקיון והצחות של מטבח עילי. לא משוכנע שדווקא הקישוא הממולא של מרים, שהיה מעט בנאלי, הוא התוסף שנותן את השבירה הנכונה שם. בתבשיל המלוחיה היו טעמי חמוץ ומלוח חזקים מידי. הכיסנים, שהיו עשויים היטב, ריככו שם משהו אבל במנה נכח מימד מסוים של חוסר איזון.
מנת הקובניה זכורה לי מהביקור הקודם ככזו המספקת מצוינות צרופה. עם בורגול דק מחד וחרדל מאידך היא הייתה אז מן פיוז'ן ערבי-צרפתי שכזה, שזכה לביצוע מוקפד להפליא. אפשר היה להגיש אותה, כמו שהיא, במסעדה גבוהה בהרבה. הקובניה שקבלנו הפעם הייתה בסדר, לא יותר. עניין של דיוק בביצוע. היו בה קצת יותר מידי מתוק, קצת יותר מידי חרדל וגרגיריות יתר מהבורגול. כל אלו העיבו על נוכחותו המתבקשת של הבשר.
הנה כי כן, סט הפתיחה שלנו היה אמנם בסדר, בטח לא כזה שיש סיבה להלין עליו; אבל אף אחת מהמנות לא באמת צלפה. רף הבסיס הטוב מאד ירד קצת אל הטוב, בואך "בסדר". לאן זה יילך בהמשך - מעלה או מטה?
הזמנו קציצות מוסר (70 שקלים), קבב טלה אורפאלי (72 שקלים) וסלט דאקה (38 שקלים). קציצות המוסר הגיעו על סלט חם של ארוגולה עם קישואים, לצד שני כדורי אורז מטוגנים. הן היו חביבות ונעימות, לגמרי בסדר. לא פחות אבל גם לא יותר. לא נורא התלהבנו מכדורי האורז המלווים, שהיו מן ורסיה על ארנצ'יני איטלקי. הם הוסיפו מאסה למנה אבל לא המון טעמים.
קבב הטלה האורפאלי הגיע על טחינה וירקות צלויים בטאבון. הוא היה קינמוני באופן מוגזם. אין סיבה לתבל כל כך הרבה בשר טלה, בטח לא בקינמון. זה הופך אותו לאגרסיבי. הירקות לא נהנו ממגע טאבון מגניב, הם היו עייפים ולאקוניים. הקבאב האורפאלי הגיע בתחילת דרכה של המסעדה בוורסיה קצת אחרת אמנם אבל היה טעים במיוחד. עכשיו פחות, לכדי מידה של אכזבה אפילו. בסלט הדאקה היו ירקות טריים, ביצה חצי קשה וגבינת ברינזה. הוא עשה את שלו ביעילות כספק רעננות.
זכרנו היטב את הבסבוסה העשירה והמקסימה מהביקור ההוא, לפני שנה וחצי. די התאכזבנו לגלות שהפעם היא הייתה טובה הרבה פחות. משהו במרקם, בדחיסות, בשילוב הטעמים, לא עבד. ביקשנו להחליף וקיבלנו פנקוטה שהייתה טובה הרבה יותר, לא מתוקה מידי.
אז שום דבר כמעט לא היה רע בסנטה קתרינה. רוב המנות היו בסדר, חלקן טובות; אבל אף אחת מהן לא הצטיינה. גרגורי העונג שהיו מנת חלקנו בביקור הקודם, לא שוחזרו הפעם. נדמה שהאוכל ירד חצי קומה, הושטח קצת. האם אלו אילוצי העומס העצום בו נתון המטבח או שמא בחירה מודעת של תומר אגאי, שף מצוין, להשטיח קצת כדי לתקשר עם קהל רחב במיוחד?
נחזור לסנטה קתרינה, אנחנו בעדם. חוץ מזה, "בסדר עד טוב" באווירה מגניבה ותמחור הגון, זו לא בדיוק חבילה מובנת מאליה בתל אביב. נשמח אם נפגוש שם אוכל קצת יותר מחודד, קצת יותר מדויק, טוב יותר, בפעם הבאה.
סנטה קתרינה, הר סיני 2, תל אביב 058-7820292. לא כשר
לכל הטורים של אבי אפרתי
