כבר כתבתי לא פעם על כך שבעידן הנוכחי יותר מידי אנשים נוסעים על הכבישים מנותקים ממה שקורה סביבם, עם כל הטכנולוגיה סביבנו, נראה שכולם עסוקים בלהתנתק בקנאות כמעט דתית ממה שקורה, אז כבר ויתרנו על קשר עין, אנשים מדברים אחד עם השני עם משקפי שמש חופשי בלי בושה, האוזניות מנגנות מוזיקה ישר אל תוך המוח ועל מכשירי הניווט אתם כבר יודעים מה דעתי. לפעמים צריך פשוט לעצור לרגע את המכונית כדי להבין לאן בדיוק הגעת, רגע אחד לרדת מהרכב, להבין שמה שרואים מחלון המכונית לא בדיוק משקף את האווירה במקום, צריך לעמוד על המדרכה להקשיב להולכי הרגל, רק ככה אפשר לייצר עניין אמיתי, כל עיר נושאת בחובה אוצר של זמן ומקום.
כפר סבא היא עיר שיש בה את כל היופי והכיעור יחדיו, בין בניינים מכוערים למרכז קניות בתוך בניין דירות, רחוב בתצורת קארדו מחופה בחלקו, בתים ישנים יפיפיים, בתי באוהאוס, נתנו אישורי בנייה לכולם לעשות מה שהם רוצים והם עשו את המיטב. החלק המרכזי של כפר סבא מכיל בתוכו את השוק הישן שעבר חידוש ממותג ומעניין, בין דוכני פירות וירקות שלא זזו ממקומם, שוכנים ברים מקומיים בעירבוביה מעניינת לעין.
החניתי את המונית ברחוב צדדי היוצא מרחוב ויצמן, חלפתי ליד כמה חנויות רגילות למראה והמשכתי לתור אחר משהו מעניין, נכנסתי אל תוך השוק הישן, פתאום נגלה לעיני תור קטן של רעבים מול פשפש של דלת קטנה מידי, ישר הצטרפתי אל התור של האנשים, לא משנה מה יש במקום, או מה הוא מגיש לאכול, רציתי להשתתף בחוויה, הרי אוכל רחוב הוא חוויה בפני עצמה. לרוב השמנים המקצועיים או החובבנים, הפשפש של הדוכן הפנימי של הסנדוויץ' של סעדיה הוא כניסה אל העולם של פעם, זה דלפק של אוכל שמגיש מאכל אחד בלבד - נקניקיות.
גילוי נאות: את הנקניקיות שלי אני אוכל רק אצל איציק ורותי בתל אביב, עוד מאז שהייתי בשא''ש קטנטן, ובקושי הגעתי לגובה של הדלפק, לחמנייה עם קצת קטשופ וחריף ונקניקייה רגילה אך כל כך טעימה, וכך זה היה עד לפני שבוע בדיוק.
בכניסה לשוק בחלק שקרוב יותר לרחוב ויצמן שוכן לו הדלפק הפנימי של סעדיה, סעדיה כבר לא איתנו, אבל שמו נישא בגאון עדיין. יש קונצנזוס של לקוחות קבועים במקום, זו מסעדה של שולחן קטן עם פורמייקה ירוקה של פעם ושרפרפים קטנים ותואמים, שניים במספר וזהו, לא צריך יותר מזה כנראה.
שלפתי את מצלמת הטלפון והתחלתי לצלם, עוד לפני שאכלתי, להנציח את המקום, לנסות להעביר לכם את התחושה. ישי הבן הסתכל עליי מאחוריי הכתף ושאל אם זה הולך לעלות בפייסבוק, הוא לא ידע בדיוק מאיפה נפלתי עליו, החלטתי לחשוף את עצמי, הבחור שעמד לידי זיהה אותי והרגיע את ישי באותה נשימה, ישי הישיר מבט לשנייה לעברי והביט בהתרגשות על התמונה של אבא שלו סעדיה, הכל בזכותו של אבא סעדיה, הוא פתח את המקום, הוא התחיל את המורשת, הסנדוויץ' של סעדיה פתוח כבר משנת 1969, קרוב לחמישים שנה ברציפות.
קיבלתי לידי לחמנית שומשום ארוכה במיוחד מלאה בנקניקיות מקצה לקצה (20 שקלים כולל הכל), הוספתי בשוונג ביצה חומה, כי ככה אוכלים כאן כמעט כולם, לא הייתה נגיסה ריקה לכל האורך, החריף של ישי סודני, ישי לא מפחד מחריף, היה שלב שהתחלתי לנשום דרך העצמות של הראש, זיהיתי ברז של גזוז תוסס של פעם, לא עמדתי בפיתוי, גם הבערה בחלל הפה הכריעה לטובת גזוז אדום, מרווה ומתוק יחד, זה הולך כל כך נכון ביחד.
אז בדיוק בשביל זה כולם מגיעים אל ישי לאכול את אותו הדבר כבר כמעט חמישים שנה. אפשר להוסיף גם קטשופ או חרדל, פרוסות של עגבניה או מלפפון, אבל לא משנה מה אל תעברו במרכז כפר סבא בלי ללכת לאכול אצל סעדיה, אל תתרגשו אם המקום נראה סגור, הוא לא, תסתכלו טוב לכיוון הצד הימני של המקום לראות עם הפשפש של הדלת הקטנה מידי פתוח. תצטרפו אל התור, יש סיכוי שתאכלו את הסנדוויץ' של סעדיה על המדרכה בחוץ, וזה עדיין יהיה שווה כל ביס.
סנדוויץ' סעדיה, ויצמן 127 כפר סבא, שעות פעילות: ראשון - חמישי: 10:30-16:00.