גם השבת האביבית ביותר שאפשר לבקש במדינת העונה-וחצי-בקושי שלנו איננה אלא מיראז', על אחת כמה וכמה כשאתה נוסע מערבה בראשון לציון.
הכבישים גחמניים, כמעט פרובוקטיביים. רגע אחד נמתחים בסרגליות מאות מטרים קדימה ובאחריו מספקים רצועה שמופרדת כל כמה שניות בכיכר, החלום הרטוב של כל מתכנני התעבורה, שכאן היא לא יותר מפרודיה (שהרי את מטרתה העיקרית - ניקוז יעיל של קהל גדול מדי בהופעות מאוחרות מדי - היא לא עושה). סליחה, אבל מי בדיוק אמור להגיע מהחולות ומה יפריע לו להשתלב חוץ ממסמרים תועים מאתרי הבנייה וצעקות "מבלים" בסופרלנד?
התעתוע הזה נמשך גם כשאתה מגיע ליעד. חנייית בטון ענקית נוצקה יש מאין ליד מבנה בלתי סימטרי אדיר, והצימוד הזה חוצץ בינך ובין הצד השני כמעט באופן מוחלט, מכריח אותך להיכנס לנוק-אאוט שהוא מכת מזגן ומכת רעש. היציאה החוצה ממחישה ואקום מהו. שקט מוחלט, בלתי סביר במקומותינו. אגם ענקי, דמיוני כמעט באזור הזה. טבע. או לפחות סוג של.
ואנשים מחייכים. נשבע. אולי הם בדיוק יצאו מבלאגו. אולי הם בדרך לשם.
תערוכת הפרחים. בלאגו
קשה מאוד עד בלתי אפשרי לנער את המסעדה הנהדרת הזאת מהדרך אליה, זו שמתוארת למעלה, במכונית וברגל. היא משווקת את עצמה, ובצדק, כאיטלקית מול האגם, אבל מיקומה בפאה החיצונית של מתחם היס פלאנט הראשל"צי מטיל עליה צל לוגיסטי כמעט לא הוגן.
והאמת הפשוטה היא שזאת לא אשמתה, ולא עניינה, ומהר מאוד זה הופך להיות גם לא עניינך. למעשה, מהרגע שנכנסת, אינך זוכר דבר מהשטויות ההן וכולך ממוקד בעיצוב החמים (מבלי להיגרר לקלישאות איטלקיות נדושות), בתכנון הפנימי החכם מאין כמותו (לרבות תא ישיבה שלא ראיתי כמותו במקומות אחרים, שמצליח להיות גם באמצע שום מקום וגם במרכז המקום) ובשירות הנהדר (והחריג למדי במקומותינו).
עוד קצת, וגם אלה יהפכו להיות רק רעשי רקע נעימים לאוכל. והאוכל ידבר. בשפה הכי טעימה בעולם.
שנתיים פלוס-מינוס של עבודה הובילו את בלאגו לחלום בגדול, ולהרחיב באופן עקבי את שעות ההשכמה. אחרת אי אפשר לתאר את פנטזיית הסאגרה של לירן תומר - מחשבות אביב על ירידים איטלקיים מקומיים של עונתיות ופריחה, אדמה ויצירה, ותרגומם לעברית.
כולנו היינו שם, בעיירה רדומה למחצה בארץ המגף שפתאום קופצת לחיוניות באמצע שוק רחוב שמח במיוחד, על חקלאיה ותוצרתם, היין הנמזג בנדיבות והתבניות הרוחשות סקס-אפיל. כולנו היינו שם, אבל כולנו גם נשארנו שם, בדרך כלל כי המילה "אביב" והעונה אביב לא מצליחות לעבור אף פעם במסלול הירוק של מוכסי נתב"ג.
והנה, בי נשבעתי, אביב בראשון לציון, אגם וסאגרה והכול. מיראז', כבר אמרנו.
תומר אינו תמים, וגם הוא יודע שהעונה תימשך כאן בדיוק חצי שבוע. למעשה, יומיים בלבד אחרי אותו ביקור שבת שלנו כל מה שהראתה התחזית הייתה שרב עם קומבינציה כלשהי של המילים "קיצוני", "חריג", "מוחלט" ו"אלוהים אדירים מה חשבתם".
וכך, הוא בנה תפריט קטן - שמונה מנות, שני יינות, קוקטייל אחד - שמוגש במקביל ללהיטיו הקבועים, ומספק קרן אור אופטימית וצבעונית, קלילה ושמחה, כפרית, ואפילו כפרית-איטלקית. רק אוכל, לכאורה, אבל בדיוק האוכל שאנחנו זקוקים לו כרגע, ואני לא מדבר עכשיו על עונות השנה.
החגיגה הזאת מתחילה עם קלצונה ארוך ולוהט, משוח בשמן וממולא גבינת מסקרפונה-כמהין ותרד (60 שקלים), וממשיכה עם סינטה "ברזאולה" (65 שקלים) ומה שמכונה כאן "מילפיי טרטר דג ים על לחם מסרדיניה", שהוא למעשה מגדל קומות המהונדס בעדינות ומתפרק בצהלות.
זה ממשיך עם טרטר טונה אדומה עם ויניגרט תפוזי דם (67 שקלים), פילה דג ים עם פסטה רחבה וירקות מאודים בחמאה (125 שקלים) וגם מנת ניוקי ירוק עם אפונת שלג, ברוקולי, ארטישוק, עגבניות שרי קונפי קרם שומר וחמאה חומה (75 שקלים) שהיא תכלית כל התפריט, ותצוגה ממשית של יישום היריד הים-תיכוני, על כל גווני האדמה הזועקים בחיוך שלו.
סביצ'ה דג ים עם אבוקדו וקרם פרש מוגש כשלוש גבעות זקופות ומצוינות על קרקרים (69 שקלים), ומנת הדגל - פרחי זוקיני ממולאים ריזוטו כמהין (65 שקלים) - חותמת את השואו עם טיגון קפדני ולוק שאי אפשר לתארו מבלי ליפול במלכודות NC-17.
את הסיפור הזה עוטפת מערכת שלמה שיודעת שאתה פה לא רק בשביל האוכל. קוקטייל Green & Fresh, למשל, (קטל וואן ציטרון, אלדרפלאוור, לימון, נענע, סודה, 49 שקלים) מתכתב שוטף עם הצלחות ודאבל-יין של יקב יתיר, בכוס, קראף או בקבוק, מגביר איכשהו את האיוורור מעצם היותו. ויש גם עיצוב ו"הלבשה" - מהפונט של התפריט ועד קישוטי השלטים, מהלימונים על השולחן בכניסה ועד המלצריות שיודעות מה קורה סביבן. כמה נדיר, ככה כיף.
התפריט המיוחד, שאמור לרוץ פה עד סוף מאי (אבל אף אחד לא יתלונן על זליגה), מדגיש את הבסיס הגבוה גם כך של המקום. משפחתי ואיטלקי, נכון, אבל לא מחופף וישראלי.
יש פה, בין היתר, פוקאצ'ות אווריריות אך נוכחות ושרימפס בחמאת לימון, ארנצ'יני שחומים שיצאו מטיגון עמוק וכולאים באופן זמני בלבד גבינות מותכות ופטריות וסלט פנצנלה עם ויניגרט רימונים, אגף פיצות גועש מאפשרויות ופסטות בעבודת יד שלא משקרות על היותן, ובכן, פסטות בעבודת יד - רביולי בוראטה וריגטוני בולונז, ספגטי קרבונרה ופיצ'י סיציליאנה. שומעים את הניגון? חשים במבטא?
וטירמיסו גם, מהסוג הבלתי מתחכם, קרם ברולה פיסטוק שלא נופל למלכודות וקלצונה נוטלה מתורבתת מספיק בשביל להגיע עם סכין משוננת ליד, ומנומסת מספיק בשביל לא לשפוט כשהשולחן הופך לקרב הורדות ידיים מלוכלך.
בלאגו, בעליה, אנשי הצוות שלה ולקוחותיה הקבועים ודאי אינם זקוקים להמלצת "איזה הפתעה גילינו בראשון לציון", ובטח יגחכו כשיתחילו מסביב דיבורי "המקום הסודי והנסתר ליד האגם הפראי". הם עובדים, עובדים קשה, ועובדים טוב. תודה רבה.
הם לא זקוקים לכל אלה, אבל הם כן יקבלו אותם. בגלל היד המטבחית המרשימה-פלוס ובגלל האקרובטיות של התייצבות על חבל מסעדני שהוא גם משפחתי וגם הרבה יותר מזה, בלי לאכזב את אלה ובלי לזלזל באחרים. ובעיקר-בעיקר, בגלל היומרה המדומיינת של סאגרה איטלקית בארץ ישראל, והביצוע הנפלא שהוא ישראל היפה. איך יודעים שבא אביב? ובכן, ככה בדיוק.
בלאגו, המאה העשרים ואחת, מתחם יס פלאנט, ראשון לציון, 03-5449977