בלי טיסות, בלי בדיקות, וברמת מחירים שפויה בהחלט, החלטתי לאמץ את המונח האינסטגרמי staycation ולהיות למשך שני לילות תיירת בתל אביב. זה מתאים גם לכל מי שגר בעוטף ישראל ולא אכפת לו לשמוע עברית מסביב, סך הכל, בשפה מאד יפה עסקינן. מה אומר לכם? היה שם חופש, וגם הרבה אלכוהול!
העילה להחלטה הייתה יום הולדתי שחל בשבוע שעבר. אני לא טיפוס של מסיבות ימי הולדת, והאמת שתמיד הלחיץ אותי להזמין חברים מכל מיני מעגלים ולא להספיק לתת לכל אחד מהם את תשומת הלב המגיעה לו. אבל זו הייתה שנה מיוחדת על כל המשתמע מכך, וממש רציתי לחגוג.
אחרי שבחודש שעבר הזמנתי מקומות בכל מיני ברים ומסעדות כי פחדתי שלא יהיה מקום, חבר ילדות הציע הצעה מדליקה: drinkcation, דרינקים עדלאידע וסליפ אובר.
נוהל שכנה בנמל תל אביב
סליפ אובר במלון? בתל אביב? אני? עם משכורת של עיתונאית? עניתי לו בשאלות, אלא שאז גיליתי כמה עובדות מעניינות על תעשיית הנופש המקומית.
מלונות שמאכלסים בדרך כלל תיירים, בעיקר מלונות בוטיק בתל אביב, עושים מבצעים מעולים בתקופה הנוכחית. ויש כאלה שהם זולים מלכתחילה, ומאפשרים להגיע, לשים את האוטו בחניון, לשתות כמו משוגעים, לישון לילה ולחזור בבטחה הביתה בבוקר, בלי לקרוע את הכיס. יש חדרים זוגיים יש חדרים ליחיד, ולא צריך לארוז.
רגע לפני פרוץ המגיפה, נכחתי במסיבת 50 הרווקים והרווקות של טיים אאוט (כרווקה מספר 50... אבל הי - לפחות אני ברשימה) שנערכה ב-SPOT HOSTEL בכניסה לנמל תל אביב. לוקיישן מושלם לכל הדעות שאינו הומה מדי וממוקם ממש בזווית הירידה אל הפארק.
העיצוב חדשני ומקסים (כשמשוטטים במסדרונות מרגישים ממש כמו בסאבווי) וראיתי שהחדרים שמתפקדים על תקן הוסטל/מלון (בכל מיני דרגות) זולים בטירוף. ידעתי שיום יבוא ואנפוש לי שם מרחק עשר דקות מהבית: לדעתי זה די מדליק לצאת מהמלון ישר למסלול הריצה הקבוע שלך ולקפה בנמל, ולשכוח שאת בעצם שכנה.
צ'יפים לשתייה על חשבון המלון
לפני כחודש נכחתי שם שוב, הפעם קפצתי לבירה של אחר הצהריים בסניף החדש של 'לאגר אנד אייל' שנפתח כחלק אינטגרלי מהמלון.
אני חייבת לומר שמאז נסגר ה"מייט" המיתולוגי, חיכיתי שמישהו ירים את הכפפה ויקים בר אנגלי אסלי, ואז רשת 'לאגר אנד אייל' פתחה את הסניף בשרונה, ועפתי. לא רק על מבחר הבירות והמשקאות אלא גם על המחירים והקונספט הלא מחייב. והנה הם הגיעו גם לצפון הישן.
אחרי שסגרו גם את הבר השכונתי שלי, בחודש שעבר, לקחתי את חבורת הבנות עשר דקות בואכה אוסישקין, לסניף החדש שממוקם בתוך המלון וגולש לחצר. כאן אני רוצה לעשות את יום ההולדת שלי! נפל לי האסימון.
כחולת מלונות ידעתי שזה הדבר שהכי ישמח אותי בעולם, ומיד ביטלתי את כל ההזמנות הקודמות. עדכנתי את החברים והחלטתי שלכבוד גיל 44 אני רוצה להשתכר בדיוק כמו בגיל 16, הפעם מבלי שיסחבו אותי הביתה.
לא השתכרתי באמת בערך 28 שנים, תמיד עצרתי, ידעתי שאני צריכה לשמור על עצמי, והפעם ממש התחשק לי לחגוג כמו אדמו"ר בפורים.
המחשבה הנוספת הייתה שאם אני מזמינה הרבה חברים אני רוצה לעשות את הסיפור הזה נגיש במחיר. לא היה לי נעים לבחור מקום יקר יחסית, ולכפות את הקנס על אנשים שאולי יאלצו לספור את המשקאות בגלל התשלום.
הצעתי למי שרוצה להישאר לילה (חדר יחיד לא מגיע אפילו ל- 300 שקל), ובסוף נשארתי אני ועוד זוג חברים שהחליט שהוא מפנק את עצמו גם בסופ"ש על הדרך. אגב, השוהים במלון מקבלים צ'יפים חינמים לדרינקים על חשבון הבית ובסופ"ש גם ארוחת בוקר.
בדרינקים התחלתי קצת לפני השקיעה עם לימפנס (21 שקל לחצי ליטר) בירת פירות שמתאימה גם למי שלא שותה בדרך כלל בירות ורוצה להתחיל בקליל, המשכתי לוויינשטפן במחיר זהה. החברים העיפו כמויות של אסטרייה דאם (19 שקל לחצי ליטר).
צ'יפס ונקניקיות, השילוב האהוב עליי, פוזרו על השולחן. כמו בימי הולדת בגיל 11, רק בלי חצי פיתה עם מלפפון חמוץ. הכל ביחד, כולל המלון יצא לי במחיר של שתי בדיקות קורונה בנתב"ג. התרסקתי שיכורה לגמרי ומאושרת בחדר מול המשחק של איטליה ובלגיה. יום הולדת שמח לי.
לזרום עם עצמי כל הדרך לבושוויק
בפעם האחרונה שהייתי בחו"ל זה היה בברצלונה. נחתי חולה לפגישות עבודה ונשארו לי יומיים לטייל. הלכתי לבד ברחובות עיר כה מוכרת וכה זרה אבל הרגשתי מופלא. זה מה שקרה לי בבוקר שבת, כשקמתי לשכונה שלי, רק עם מבט של תיירת שנחתה בה עם הנגאובר.
הייתי חייבת לפנות את החדר ב 12:00 אבל התחשק לי לבדוק זמינות לצ'ק אין במקום אחר במקום לחזור למציאות. בכל זאת, יום הולדת.
הנמל היה קצת עמוס אז לקחתי מונית ל"מיזון קייזר" ברוטשילד. עם כובע, תיק קש ענק ועיגולים שחורים מתחת לעיניים. קניתי בריוש ושאלתי את המלצר אם יש להם אפל פיי. לא היה. יהיה בקרוב. יש קסם בלשבת במקומות "תיירותיים", כשאת תיירת בעירך. וגם לשאול שאלות של תיירת.
הפי האוור שלא כדאי לפספס:
תכננתי על עוגת יומולדת מהבושוויק, כי השף עינב אזגורי (סרווסריה ומלון נורדוי זצוק"ל) עושה שם עוגה באסקית שאני מוכנה להרוג עבורה וחיכיתי שהם יפתחו.
הבר ממוקם בתוך מלון פבריק ששייך לרשת אטלס. שהיתי שם לא מזמן עם בן זוג ליום ההולדת שלו והיה מושלם. ארוחת בוקר ב-בושוויק היא אופציה, וכמי אוהבת קוקטיילים אני ממליצה לא לפספס את ההאפי האוור ( דרינק זוגי בחינם למי שמתארח במלון).
גיליתי גם שיש להם בלאדי מרי מטורף (אני עם חשק בלתי נתפס למשקה הזה לאחרונה). ממול יש חנות של "יין בכרם" שעוד לא יצא לי לבקר בה. אז אמרתי יאללה, בסוף יהיה סגר נוסף ואת תצטערי שלא זרמת עם עצמך. אז זרמתי.
השורה התחתונה: פנקו את עצמכם בלי קשר ליום הולדת. אם שותים לא נוהגים - יש אופציות, והן לא יקרות כל כך. והדרך הטובה ביותר להתמודד עם דיכאון מוצ"ש, היא להתעורר בבית מלון ביום ראשון. זה בדוק.
