אנחנו אמנם אומת הסטארט אפ, ובלי לזלזל בגברים שהמציאו המצאות, עשו אקזיטים ויושבים על משכורות עתק (מפרגנת!), גם נשים יש בתחום. גם אם זה לא פוד טק, אגרו טק או וואט אבר טק, אלא משהו שקשור ליין, זה סטארט אפ. ולא מעניינות אותי ההגדרות המילוניות.
למה אני כל כך מתרגשת? אז קודם כל, לפני הסטארט אפ, גיליתי השבוע המצאה מדליקה. לכאורה היא משהו סטנדרטי ונפוץ בעולם, אבל לא ברמת ביצוע כל כך טובה. אני מדברת על פחית יין. כזו שמנטרלת את הצורך ביצירתיות כשהולכים לחוף מוכרז, שורץ פקחים שבודקים אם באמתחתכם בקבוק זכוכית.
מה-פחחחח אל הפחית
האלטרנטיבה לכל שוחרות הים, היא כמובן לרכוש בקיוסק הסמוך לחוף, יין בבקבוק פלסטיק שעולה הון תועפות, וברוב המקרים גם, רחמנא ליצלן - חצי יבש. האמת, את רוב פחיות האלכוהול ששתיתי בחיי אני אוהבת, אבל כמו שאני אוהבת ג'אנק. לשתות דיאט קולה, משקה ממותק או אפילו קפה קר בפחית. זה מרווה וטעים רגעית, אבל אין קשר בין המשקה המרענן הזה לדבר האמיתי, קפה לצורך העניין או יין שראוי להמלצה במדור יין.
בכל זאת, כשגיליתי שהרוזה האיטלקי של PRIVATE BEACH, ייבוא שמאחוריו עומדות יזמיות יין ישראליות שמיד תבינו מי הן, נמצא בארץ - החלטתי לטעום - ולו כי שמעתי כבר המלצה מחברה טובה שגרה בברצלונה, המלצה שכמובן ביטלתי בזמנו במחי "פחחחח" אחד.
שישיית פחיות שקוררו היטב לפני הים בשבת נכנסו לתיק הקש. עד שהגענו לים הן היו קרות מספיק וחסכו לנו גם כאב ראש של פקחים ממורמרים וגם בזבוז של כוסות פלסטיק. החברות שלי היו מאד סקפטיות וציפו לטעם לוואי בואכה מתיקות בלתי נסבלת "אבל תראו איזה יופי הדקל על הפחית" אמרתי, והן הביטו בי בחמלה.
אלא שהכיתוב "יבש מאד" שהתנוסס על גב הפחית עודד אותי ועודד אותן. תשמעו, לא מתוק, ללא טעם לוואי של מתכת, ובהחלט פתרון מושלם למדיי שחוסך מזיגת יין לבקבוק פלסטיק, או עטיפת בקבוק זכוכית בעשרות בדים להסתרה. רק בחייאת, תקררו ממש ממש טוב לפני כן.
מנוי יין: כמו מנוי לספריה, רק בלי להחזיר
על הייבוא הזה וגם על המיזם שאני מתעקשת לכנות סטארט אפ, שהוא בעצם מנוי יין - אחראיות שתי נשים מהממות בשם גלי פייגין ויעל לב שהקימו לפני כמה שנים מיזם מדליק בשם: devine.co.il השתיים למדו יחד בארה"ב ושם הכירו והבינו שיש להן חיבה משותפת ליין.
החברה שהקימו הייתה הראשונה לייבא ארצה את הרעיון שנקרא "מנוי היין" שמאפשר למנויים לקבל אחת לחודשיים ארגז יין ובו יינות נבחרים מרחבי העולם. זה לא מאוד זול, 189 שקל לחודש, כך מציין האתר, לשישה יינות שיגיעו אחת לחודשיים, מנגד זה גם לא יקר עבור מי שממילא מבזבז בסביבות 100 שקל לבקבוק בממוצע.
אני חושבת שזה נחמד מאוד כשמישהו בוחר עבורך את היינות, משדרג את חווית השתייה ומעיף אותך למחוזות שסביר להניח שלבד לא היה לך כח להגיע אליהם.
מנוי יין, זו לחלוטין הפנטזיה הבאה שלי כמו מנוי לספרייה. כשהייתי ילדה אגב, מספר המנוי שלי לספריית בן יהודה בחולון היה 1014, ושיננתי אותו כל כך חזק כדי לא לשכוח, שעד היום הספרות הללו רודפות אותי בשינה.
הייתי צועדת מידי יום ובחזרה הביתה כדי לקחת עוד ספר של חסמב"ה, והספרנית החשדנית, שחשדה שאני לא קוראת אותו באמת אלא רק מדפדפת, הייתה עושה לי בחינה על החומר. אז אני חייבת תיקון, ובעצם - מחכה שיבחנו אותי על הבקבוקים ששתיתי.
