בניגוד למקובל בז'אנר האסקפיסטי האהוב כל כך במקומותינו, מסעדת משייה ומלון מנדלי שעוטף אותה לא יוצאים מגדרם בשביל לנתק אותך מהרחוב. הדרך אליה תל-אביבית ככל הדרכים התל-אביביות בבקרים אלה (כלומר, מזעזעת) ואתה מת להתנתק ולשוט כבר בנהרות של בראנץ', אבל אף אחד לא מתנפל עליך עם תפאורת ריזורט או פאסון של מלון בוטיק בניו יורק.
לכל הכתבות במדור ארוחות הבוקר (והבראנצ'ים והפיקניקים) שלנו
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
במקום זה, אתה נכנס פנימה (רחוב מנדלי 5, תל אביב) דרך מה שהיא כנראה דלת המלון הסולידית ביותר בעיר (למעשה, הכניסה למנדליי היא צדדית, אבל גם שם לא הורמו לאוויר זיקוקים עיצוביים), פוסע כמה צעדים בתוך חלל שקט ונקי שמואר נהדר עם הדבר המהפכני הזה שנקרא "שמש", ומתקבל בחיוך. לא שואו אורתודנטי צבוע אך אטום, אלא חיוך של ממש.
נדיר, לא? וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על האוכל.
לא שואו, כן חיוך. משייה:
בראנץ' סוף השבוע של משייה עומד יציב כבר שנים על שולחנותיו ומזנוניו. הוא לא מתויג כ"בופה" (אף שהוא קצת כזה, בטח מילולית), הוא לא חותר לעולמות המוגזם-מושחת-מצטלם (אף שהוא בהחלט כזה, בטח בשלב הקינוחים) והוא לא עושה יותר מדי רעש, או יותר מדי עניין, מעצמו ובכלל.
ביותר ממובן אחד, זה גם עולם הערכים שמשדרת משייה של שעות הערב - מקצוענות, סולידיות, ביטחון עצמי מוצדק, אך ממש לא שחצנות. אם אתם חושבים שהתכונות האלה סובלות מתדמית שלילית בישראל 2021, נסו להזמין פה מקום לסופ"ש הקרוב (או הבא).
עומד יציב על שולחנותיו ומזנוניו. הבראנץ' של משייה:
אז מה אוכלים כאן בעצם? "הבוקר של משייה" ייתן לכם (תמורת 128 שקלים) גישה לאותו בופה-לא-בופה-אבל-כן-בעצם-בופה, כוס מיץ ושתייה חמה, וגם מנה עיקרית לבחירה.
בבופה תמצאו ירקות פריכים, לרבות סלט מלפפונים וקישואים נהדר, ממרחים מצוינים מעולמות הטחינה השחורה או המסבחה החמימה (על בסיס שעועית), מגש גבינות טריות, צלחת גדולה עם סלמון מעושן ומטיאס, כרובית צלויה, סלט ביצים במרקם סמיך ואידיאלי ותפוחי אדמה עם עקיצת צלפים.
לבד מאלה, יש גם פירות קיץ קורצים וחלקת יוגורט, פינת לחמים ומאפים טריים קטנה אך ממזרית (רובם פה מגיעים מ"בר לחם" המצוין, אבל הבראוניז נעשים במקום וגונבים את כל ההצגות מכל השולחנות) ותחושה כללית של "נצטרך כאן 3-4 נגלות בגלל האיכות, לא בגלל הכמות".
לא יודע מתי לאחרונה השתתפתם באירוע שבמרכזו בופה ישראלי, אז רק אדגיש שזאת תחושה נהדרת, ששווה לבד כל התפתחות סופ"ש חיובית פחות שבאה אחריה, לרבות הפאנל של באולפן שישי.
הגדרה די מדויקת. הביצה המושלמת של משייה
האוכל הזה נאכל ברוגע, כי אתה רוצה להתסנכרן עם המקום ולשדר אלגנטיות. הוא גם מועמס מחדש ברוגע, ומועמס מחדש-מחדש ברוגע. כל הרוגע הזה מתנפץ כשהמלצרים ניגשים ושאולים בעדינות אם תרצה להזמין מה שהם מכנים "מנה עיקרית".
אתה מביט בפנים שלהם ובצלחת שלך, שוב בפנים ושוב בצלחת, ותוהה תהיות-עומק קולינריות ואישיותיות כאחד - האם אצליח לאכול את כל זה? האם אשכיל לעצור עכשיו ולשמור מקום לאחר כך? האם יש משמעות לכך שאת הביס האחרון מהחלה הרכה שמתי בצד במחוות ניצחון תזונתית? האם דיאטת 16:8 אומרת במקרה שלך שאוכלים הרבה ב-16 ואוכלים רגיל ב-8?
התשובות לכל השאלות האלה מעט מעורפלות, אז עדיף להתמקד בעיקריות. תוכלו להתלבט כאן בין ביצים סטנדרטיות (חביתה, מקושקשת שמנתית, עין) עם תוספות, שקשוקה קלאסית או ירוקה, בורקס גבינות וקימצ'י עם סחוג-חמוצים-רסק, ושתי גירסאות - תרד ופטריות או תרד וסלמון - של בצק קרואסון מרובע שעליו מונחת גם "ביצה מושלמת" (הגדרה שלהם שמוסכמת גם עליי).
אה, ויש גם פרנץ' טוסט (בריוש מלבני, פירות, גלידת קרם פרש משגעת) קרמלי ושחום ופריך ורך באותו ביס למי שרוצה לסיים עם מתוק, וקוקטיילים מתוקתקים בתוספת תשלום (36 שקלים).
השורה התחתונה של כל המשתה הזה פשוטה למדי, לפחות בכל הנוגע לאוכל - טעים כאן מאוד, והדרך החוצה ארוכה ומתנדנדת הרבה יותר מהדרך פנימה. במילים אחרות: אל תעשו תכניות גדולות לארוחת ערב, או לבראנץ' של מחר.
כל השאר - השירות המדובר, הוויב הכללי (מוזיקה בדיוק בדציבל הנכון, תחושה נהנתנית אך לא מסיבתית, הרגשה שאתה נהנה עכשיו יותר מכל ישוב בית קפה אחר בשעה הזאת) והאור הנעים - אמורים להוביל אתכם לכאן גם בהתחשב במחיר.
ימי מחירי הבראנץ' הדו-ספרתיים נעלמים מהעולם (בעצם, בואו נודה על האמת - נעלמים מהעיר), ומלכתחילה ההיצע שלהם הולך ומצטמצם. אתם יכולים להתייחס לזה של משייה כאל חוויה של פעם ב-, חגיגה משפחתית, ספיישל אוקייז'ן, או פשוט לקרוא לדבר הזה בשמו - החיים כאן מחוספסים, מעצבנים וברוב המקרים גם קצרים מדי, קחו עיקרית.