אוכלים הולכים

בנץ בראדרס: קרב ההמבורגרים של תל אביב נמשך, עם טוען חדש-ישן לכתר

אנחנו באמת לא יודעים מה מושך את כולם לקטע הספציפי הזה של אבן גבירול, ובאמת לא כל כך אכפת לנו

בית מלאכה ארגנטינאי. בנץ בראדרס (צילום: גיל אבירם)

"...וכך, התחנה האחרונה של 'המירוץ למיליון' הזה ניצבת כעת בערך איפה שהתור של ה'וויטרינה' מתחיל בכל צהריים, וזאת חתיכת הצהרה, גם אם היא מתבססת על שילוב לא מאוד נדיר במקומותינו (אך עדיין ראוי לציון) של ביטחון עצמי, חוצפה בריאה וישבן מלא טקס. עכשיו רק נותר לבדוק אם יש לכל המשחק המקדים המתיש הזה גם קבלות"

צלילה נוסטלגית לתוך הטור הראשון במדור הזה, אי-אז לפני 21 חודשים, החזירה אותי בימים האחרונים ל-GDB בורגר, מבשרי "המהפיכה שיצאה לפועל 260 מטר מהמלך".

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"

זה היה מוגזם לחלוטין, אך גם פרופורציונלי לחלוטין. שום מהפיכה לא התרחשה בפועל כמובן - הוויטרינה של נתי עדיין בועטת - אבל GDB עדיין מספקים את אחד ההמבורגרים הכי טובים בעיר, ומוכיחים בכל יום מחדש את חוזקה של קלישאת התחרות שמועילה לכולם.

וכך, כמעט שנתיים כבר, שני המבורגרים חולשים על הצמרת העירונית, ומערבבים עשן במרחק שתי קציצות זה מזה. הגיע הזמן כנראה להגביר.

ניגוב עירוני טוב הוא נדיר

כשהיד של הצפון מגיעה פעם בשבוע לתל אביב

לכתבה המלאה
מי צריך ביצה מעל? ההמבורגר של בנץ בראדרס (צילום: גיל אבירם)
אולי זאת השכונה, אולי העובדה שקשה לנו לקבל ולפמפם מקצועני-מתחת-לרדאר שכאלה. כך או כך, עכשיו זה משתנה

האחים בן ומתן בזילר מריצים כבר כמעט עשור בפלורנטין את בנץ בראדרס, "בית מלאכה" מצוין ויעיל להמבורגרים, עם לא מעט מעריצים נאמנים אך גם עם תהודה עירונית מעט עמומה. אולי זאת השכונה, אולי העובדה שקשה לנו לקבל ולפמפם מקצועני-מתחת-לרדאר שכאלה. כך או כך, עכשיו זה משתנה.

שלוחת האחים בנץ באבן גבירול ממשיכה את קו "בית המלאכה" עם גישת נו-בולשיט ארגנטינאית, מבוססת בשר ונעדרת, ובכן, כל מה שעלול להפריע לבשר. רוצים דוגמה? ביצת עין, למשל, נוסתה בסניף האם והושלכה מתפריט התוספות ברגע שבו הובן שהיא מפריעה לפס ולעובדים ולעבודה עצמה. "ההמבורגר שלנו יחזיק גם בלי ביצת עין", מוסברת הגישה.

אותו דבר לגבי אופציות הדאבל והטריפל וכו', שאינן קיימות כאן משום שהן תופסות שטח גריל, ומונעות שירות יעיל ומהיר, ובעיקר מונעות נחיתת המבורגר לוהט על שולחן של לקוח לוהט. "מספיק ששני אנשים יזמינו קציצה כפולה, והעבודה מסתבכת ונפגעת", תואר. כיף לשמוע את זה בעיר שמקדשת תפריט תוספות מפלצתי, גורדי-שחקים מעל דופלקסי-קציצות, וכמה שיותר קומות. כיף עוד יותר לאכול את זה.

אוכל כזה לא דורש יותר מדי דיבורים

בואו מוקדם, ביום הפתיחה כל האוכל נגמר תוך שעתיים

לכתבה המלאה

הפצצה המושלמת. כריך חלומי של בנץ בראדרס

מה שנכנס פנימה היה טוב מספיק בשביל להיכנס פנימה. כל השאר עדיין בעבודה

וכך, התפריט של בנץ מהודק היטב אך מגוון מספיק, ובעיקר מיישם תפיסה תל-אביבית נדירה - מה שנכנס פנימה היה טוב מספיק בשביל להיכנס פנימה. כל השאר עדיין בעבודה (וכן, אני מדבר על הפרייד צ'יקן שצפוי לנחות פה בעתיד הקרוב).

לקחנו המבורגר ("בשר טרי ביישון יבש שרואה רק גריל", עם איולי ברביקיו, רוקט, עגבניה ובצל ורוד מוחמץ, 45 שקלים, 58 בעסקית צהריים עם תוספת ושתייה) עם צ'דר (6 שקלים) ובייקון (8), כריך סלופי ג'ו (בשר טחון, ברביקיו, בצל מקורמל, רוקט, עגבניה, בצל ורוד מוחמץ, 40 שקלים), וגם "בנצמחוני" ("צ'אנקים" של גבינת חלומי מטוגנת, ריבת בצל, רוקט, עגבניה, בצל ורוד מוחמץ ומיונז שום, 39 שקלים).

מלבדם, הוזמנו גם צ'יפס בטטה-תפוח אדמה (18 שקלים) עם רוטב צ'דר (6) וקריספי בייקון ביטס (6) מלמעלה, ומנת כנפיים (רוטב צ'ילי-סרירצ'ה-חמאה וזסט לימון, 29 שקלים ל-8 חתיכות).

האם זאת כמות מוגזמת במפגיע של מזון? רק אם אתם לא כותבים על אוכל לפרנסתכם.

שבת שלום

מלחמת הג'חנון הגדולה של ישראל עוד לא נגמרה, אבל יש כבר מנצח אחד

לכתבה המלאה
אנימל-סטייל. צ'יפס של בנץ בראדרס (צילום: מערכת וואלה!, יניב גרנות)
"מרושל ומלכלך, לא לצרוך בדייט", מזהיר התפריט בצדק, אם כי אני לא יכול לחשוב על דייטים סקסיים יותר

הכנפיים הגיעו ראשונות, עשויות היטב וממוקמות במדויק על הנקודה הרכה והעסיסית של העוף. הרוטב - עוקצני במידה, חמאתי ומלכלך - היה נהדר, וסימן את נקודת הבסיס הגבוהה מאוד של המקום, עם הקפצות טעם מתוזמנות היטב בכל נגיסה.

ההמבורגר עצמו היה מעולה, משהו כמו 200 גרם של בשר, סגור היטב ומשפריץ מיצים רק כשהשיניים מורות לו לעשות את זה. רוטב הגבינה הכתמתם מעליו סיפק את החשדות לשחיתות, וערימות הבייקון המסולסל די סגרו את התיק עבור פרקליטות ההמבורגרים העירונית.

כריך הסלופי ג'ו - פייבוריט אישי שלא מופיע מספיק בתפריטים פה - המשיך את המומנטום עם בשר מצוין, מעושן ונוטף ברביקיו ובצל מקורמל. "מרושל ומלכלך, לא לצרוך בדייט", מזהיר התפריט בצדק, אם כי אני לא יכול לחשוב על דייטים סקסיים יותר.

הפצצה המושלמת האחרונה הייתה סנדביץ' צמחוני, קובץ מילים שמעולם לא חשבתי שאצליח לכתוב בסדר הזה. שנים של כריכי חלומי מותשים, צמיגיים וחיוורים התנפצו באוויר עם נחיתת היצירה הגבינתית של בנץ. הם קוראים לזה "צ'אנקים", אבל "צ'אאאאאאאאנקים" יעשה את העבודה מדויק יותר. תחשבו גודל של נתחי דג ממנות פיש אנד צ'יפס, עם בלילה שחומה ופריכה מספיק רק בשביל להגיע לפה, נערמים בתוך לחמניה רכה, נמתחים ומתמסרים.

קל מאוד להגיד משהו כמו "הכריך הכי טוב של מקדש ההמבורגרים הוא בכלל צמחוני", אבל זאת פרובוקציה. במקום זה אפשר פשוט לשתוק ולתת עוד ביס.

שהשניצלים יריבו בינם לבין עצמם

סיר, כף, חלה. מי צריך יותר?

לכתבה המלאה
הנקודה הרכה והעסיסית של העוף. כנפיים של בנץ בראדרס (צילום: גיל אבירם)

תצוגת התכלית הזאת הייתה מרשימה, ופינותיה נסגרו הרמטית עם אותו צ'יפס אנימל-סטייל, ועם קולקציית רטבים ודיפים שהוכיחה פעם נוספת מקצוענות-אוכל. היו שם חמאות מתובלות ממכרות, ברביקיו קלאסי כהה וסמיך, איולי ברביקיו מעט יותר עדין ואלגנטי ואיולי צ'ילי-נענע נמרץ. כל המבורגר צריך מרפסת, אלה בנו לו גם חצר לשחק בה.

האגדה האורבנית כבר יודעת לספר שהאחים בזילר לא ידעו שהכתובת החדשה ממוקמת בדיוק, תנו או קחו 3-4 מעלות, ממול לוויטרינה. הם מתעקשים, ואין סיבה אמיתית לא להאמין להם.

הייתה איזושהי מחשבה גם לחצות את הכביש, להיכנס ולעשות היכרות רשמית, כולל הבהרה מחויכת שלא מדובר באקט אגרסיבי מכוון. זה עדיין לא קרה, אבל אפשר כבר לדמיין את זה, אולי גם עם הצטרפות של החברים מ-GDB, כוועידת הפסגה ההמבורגרית של תל אביב, או במילים יותר פשוטות - שלושה מההמבורגרים הכי טובים בעיר סגרו לעצמם משולש ברמודה של 200 מטר, ואנחנו רק רוצים להיעלם בתוכו.

בנץ בראדרס, אבן גבירול 37, תל אביב 077-7242085, או ידידיה פרנקל 4, תל אביב 03-6123452

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully