כמעט פורים שמח: המלצות שתייה לחג

אחד הדברים הבלתי נסבלים כשאתה הורה בעידן המילניום הוא לשבור את הראש כמה זמן מראש צריך להזמין תחפושת מעלי אקספרס כדי שהיא תגיע בזמן. והאמת, שלא ממש צריך להיות הורה כדי לחשב את קץ מסיבות פורים לאחור. יש לי חברות רווקות שמחכות שנה שלמה לוויקאנד הארוך של פורים, ונערכות לכך מבעוד מועד. אני יודעת שפורים הוא חג מאד משמעותי ליהודים ולכן אני לא אשמיץ אותו כי בסך הכל מדובר בחג עם הרבה אלכוהול.

אז כן, אני מהמעצבנים האלה שלא מתחפשים, כי זה מביך אותי ואני לא נערכת שבועיים מראש עם תחפושות, אבל כן החלטתי לבדוק אחרי שבוע שהייתי בבידוד, עם עצמי ועם שלל בקבוקיי, מה חסר לי לקראת החג ואולי מה רציתי שיהיה לי על המדף ולא ממש העזתי אף פעם לקנות.

אז אמנם לא במדור פורימי עסקינן, כי עוד מוקדם מידי, אלא יותר בעלי אקספרס של האנשים הנורמליים שמעדיפים להזמין אלכוהול ולא תחפושות. והסיבה שאני מפצירה בכם כבר עכשיו לעשות ספירת מלאי היא כי אני יודעת מה יקרה, תהיה התנפלות, יהיו חוסרים, אתם תעמדו בתור ואז תבכו שאין לכם את המיקס בלאדי מרי האלוהי שכבר המלצתי עליו פה, כי הוא נגמר, או את ערכת הקוקטיילים (המלצה שלי - אימפריאל!) שאולי אזלה כי לא הזמנתם בזמן. יעילות היא שם המשחק, וכנראה יש לי את זה מהבית מההורים, שתמיד היו אורזים את המזוודה לנסיעות משפחתיות לפחות חמישה ימים לפני הנסיעה עצמה. אל תגלו, אני עדיין אורזת שבוע לפני כן לפני טיסות, ומסתירה את העובדה המביכה מהקרובים ביותר אליי.

בגלל שחליתי בקורונה בדיוק ביום ההולדת השבעים של יקבי בנימינה, והייתי אחראית מספיק להתייחס בכובד ראש למיחושים שהיו לי בבוקר, ולא להופיע לאירוע (מה שהסתבר כדבר החכם ביותר שעשיתי עבור האנושות!), פספסתי את ההשקה החדשה ואת הטעימות של היקב הוותיק. לא ידעתי, לבושתי את הדבר המדליק הבא: מסתבר שליקב יש גם סדרת ליקרים שיוצאת כעת בסוג של מיתוג מחדש. הליקרים, שמופיעים בשלל טעמים כמו: אמרטו, אפרסק, וישניאק, לימונצ'לו, קרם דה קסיס, וגולת הכותרת שגיליתי שהיא האהובה עליי: שוקולד! הם אחלה בסיס לקוקטיילים הום מייד שיכולים להתאים גם לוויקאנד של עדלאידע, וגם לחילופין למסיבת השחרור שלי מהקורונה, אחרי יותר מעשרה ימים של השבתה טוטאלית כולל חוסר יכולת לשתות אלכוהול.

האמת, שאני עוד בסך הכל מפנטזת על איזה יין לבן או רוזה רענן וקליל, כזה שיוריד את תחושת הפומו. במשך שבוע שלם אני רואה תיוגים של אנשים באינסטגרם משיקים כוסות, ואני בבית עם התה והלימון והדברים הישנים של נטפליקס. אז למה לפנטז כשאפשר כבר לחגוג את התוצאה השלילית?

היה לי במקרר קר עד כמעט קפוא, 'קונדה ולדמר, ריוחה' של יין בעיר שרציתי לולנטיינס אבל בסוף איכשהו לא הגענו אליו (בעצם ברור - כי לא הפסקנו לשתות דברים אחרים), הוא גרנאש וקריניאן (ואתם יודעים כמה אני מתה על הזן), וקליל וכייפי כמו מיץ פטל של מבוגרים, זריקת בריאות לחזרה למציאות.