בחזרה לשורשים

יש משהו מאד מרגש בלטעום יין שכבר לא מוצע למכירה, להיות זו שזוכה לטעום את אחד הבקבוקים האחרונים שנשמרים ביקב לאירועים מיוחדים. כך בדיוק הרגשתי, כשאסף פז ה-יינן בהא הידיעה, ואחד הייננים המוכשרים ואהובים עליי במיוחד, פתח את 'ויתקין שורשים ג' 2008'. יין שאי אפשר להשיג בשום מקום.

העילה לפתיחת הבקבוק המיוחד הזה, הייתה טעימה של סדרת 'שורשים' שבסופה הושקו אחרי זמן רב, שני יינות חדשים: 'שורשים ו'' - לבן אציל מבציר 2018, יין קינוח שתכף אתרפק עליו ו-'שורשים אדום', מבציר 2016. מדובר בסדרה שיוצאת אחת לכמה שנים בשנות בציר טובות במיוחד, במהדורה מצומצמת שמוקדשת בכל פעם לאבות המשפחה. יינות 'שורשים ו'' מוקדשים לבני הזוג רוזה ושמואל (סמי), סבא וסבתא של האחים אסף ושרונה בעלי היקב, שסיפור חייהם המאתגר משול למסע שעוברים הענבים מהבציר ועד הפיכתם ליין איכותי.

מי שעוקב אחרי המדור הזה באופן קבוע, יודע שלא בביקורות יין כלליות עסקינן אלא רק ביינות שאני מתאהבת בהם, וכחלק מההתאהבות הזו בשנה החולפת אי אפשר היה לפספס את הקראש שלי על קריניאן שאני לא מפסיקה לדבר עליו. אז הנה סגירת מעגל קטנה מול אסף פז היקר (היי אסף!). אפשר לומר שהוא הראשון שהצליח להנגיש את הקריניאן לישראלי המצוי ולהפוך אותו לזן מבוקש. הקריניאן הראשון שהמלצתי עליו כאן היה של יקב ויתקין, והוא זה שפתח לי את הצוהר לעולם החדש הזה. אם טרם ניסיתם, אני מפצירה בכם ממש.

בכלל, ביקב ויתקין יש משהו קסום ושונה שמבדל אותו מיקבי בוטיק אחרים. העובדה שאין שום דבר סטנדרטי ביינות של אסף גורמת לי לומר לכם בפה מלא, שאם הייתי מתחתנת עכשיו וצריכה לבחור יין אחד שילווה את האירוע - זה היה, בלי למצמץ, יין של ויתקין. הם תמיד מפתיעים, אחרים, ולי לפחות גורמים להתאהב בזנים שאפילו לא חשבתי עליהם.

זה קרה פעם אחת עם הריזלינג, אחר כך עם הקריניאן, עבר לגוורץ היבש, וסביר להניח שזה יקרה עכשיו עם המקבאו. זן שפז אחראי על הבאתו ארצה וגידולו הכמעט חשאי, מדובר בזן קטלוני ידוע שפז הצליח להפיק ממנו בארץ את היין "תובנה". יין לבן שבעגה עממית יעיף לכם את הסכך, ובמילים קצת יותר מהודקות, יש בו רעננות מלוחה של ים תיכון וטעם שממש משתנה בכל לגימה ככל שהיין נושם אוויר ואפילו מתחמם לו מעט בכוס. את 'תובנה 2018, אפשר להשיג רק ביקב עצמו, כך שאם אתם מפרגנים לעצמם איזה שישי צוהריים מפנק, שווה לכם לנסות.

ובחזרה לשורשים ו' ולשילוב זנים מנצח של קריניאן, פטיט סירה, ופרנץ' קולומבר מכרמים ותיקים בהרי יהודה והכרמל וסירה ופטי ורדו מהגליל העליון. שילוב בין ישן וחדש, מה שאולי מתאים ביותר גם לסיפור שמאחורי היין, דור המייסדים עם הדור הצעיר שלא שוכח את המסורת אבל גם כל הזמן מביט קדימה. זה מסוג היינות שמתיישנים כל כך טוב, ולראייה - הטעימה הרוחבית הוכיחה לי את זה. זה לחלוטין יין שאתם רוצים לרכוש לעצמכם ולפתוח ביומולדת כשיהיה עגול.

ועוד מילה קטנה לגבי יין הקינוח הלבן האציל מבציר 2018. יינות קינוח זה משהו שאני פחות אוהבת בדרך כלל, לכן כובד ההמלצה הזו בעיני משמעותי הרבה יותר. טעמתי יינות קינוח לא רעים מניו זילנד ששינו לי קצת את תפיסת המחשבה לגבי המתקתקות המתעתעת, אבל מאז לא מצאתי משהו שממש עשה לי את זה ברמה של לקנות בקבוק.

והנה, זה קרה עם הלבן האציל, ענבים מזן גוורצטרמינר, בניגוד לכל הדעות הקדומות על יינות קינוח, יש פה טעמים מאוזנים, הוא עשיר, ומספק בעיני חוויה כמעט שמיימית לצד גבינות. אי אפשר להפסיק לשתות.