למרות שהוא הזן הנטוע ביותר בכל איטליה ואפשר למצוא אותו כמעט בכל אזור יין לאורך המגף, טוסקנה וסנג'ובזה הפכו עם הזמן לזוג מילים נרדפות. שמו של הזן יצא למרחקים בזכות יינות קיאנטי קלאסיקו, מונטלצ'ינו ומונטיפולצ'יאנו, שם הוא מככב כיין זני או תופס חלק משמעותי בבלנד מקומי. למרות היסטוריה עשירה ושורשים עמוקים באדמת טוסקנה מולדתו, סנג'ובזה תמיד היה עבורי חידה. מצידו האחד של המתרס יינות קיאנטי הפשוטים שהוציאו שם רע לזן ולאזור כולו, בשל איכות נמוכה וחוסר סגנון ועקביות ומצד שני יינות ברונלו די מונטלצ'ינו עם זמני יישון ארוכים, עמוסי חבית, פרי בשל, טאנינים ומחירי מדף גבוהים.
עוד בוואלה!
החברה הגאונה שלי
באמת שניסיתי להבין ולפצח את הזן הזה. השקעתי שעות לימוד וקריאה, טעימה חוזרת ונשנית של יינות טוסקנה, עוד טעימה עיוורת מתסכלת ועוד אחת אחריה, סרטוני וידאו, פודקאסטים ומה לא. לבסוף קניתי כרטיס טיסה לרומא ומשם שעה ברכבת לפירנצה במטרה לענות לעצמי על השאלה: מי אתה סנג'ובזה?
החברה האיטלקיה הגאונה שלי, שגרה בפירנצה ונושמת סנג'ובזה, אמרה לי ברגע של כנות שכל מי שמבקש לקבל מסנג'ובזה את מה שהוא לא יכול לתת חוטא לרוח הטוסקנית שלפיה יינן נועד לשתייה מידית, יומיומית מהנה ופשוטה, יין שיכול לעומד בזכות עצמו אך יהיה כינור שני לכל פסטה ומנת בשר מקומי. יין שקל וכיף לשתות מבלי לחשוב יותר מידי וכשנגמר הבקבוק, פשוט פותחים עוד אחד. ככה זה בטוסקנה.
במהלך סיור ארוך בין כרמים ויקבים באזורי יין ידועים ופחות ידועים, הגעתי למסקנה הבאה: גם בנוף הכי רומנטי בתבל, בווילות עתיקות מימי הביניים עם מסורת ארוכת שנים ותרבות יין ענפה, רוב יצרני היין בסך הכל מנסים להקשיב לתנאי השוק, שואפים לקבל ציון גבוה ממבקר יין (אמריקאי או בריטי) וכמהים להכרה בינלאומית. הצלחתם של יינות סופר טוסקן (איטלקים שמבוססים על זני ענבים צרפתים) בעולם, קרצה כנראה לשאר יצרני האזור והם מנסים להפיק יינות גדולים ומלאים מזן ענבים שצריך ההפך. דווקא היינות שדיברו בשקט, בפשטות ובצניעות, אלה שלא ניסו להיות סופר טוסקן, היו הכי אותנטיים, נאמנים למקור ולרוח הטוסקנית העתיקה.
בישראל אפשר לספור על יד אחת את היקבים שניסו להפיק יין איכותי מסנג'ובזה, לכן מעניין לטעום גרסה ישראלית לאותו זן ענבים איטלקי שנמצא בעיצומו של משבר זהות.
יקב רמת הגולן, גמלא, סנג'ובזה 2018
צבע אדום בוהק בהיר בעל ריחות של דובדבני אמרנה, אוכמניות, בישום עדין של לבנדר ואפילו חציר עם רמיזות לקריץ, ציפורן ווניל. טעמיו אף יותר מתובלים עם חומצה בינונית וטאנינים בשלים ועגולים שמחזיקים יפה את עושר הפרי. יין נגיש וכיפי לשתייה בארצנו החמה. המחיר: 60 ₪
שונה מכל סנג'ובזה איטלקי, ביקב רמת הגולן מצליחים להעניק אינטרפטציה מקומית איכותית לזן שהכי מזוהה עם יינות טוסקנה על כל סגנונותיהם. משהו אחד בגרסה הישראלית בכל זאת מזכיר לי קיאנטי קלאסיקו טוב והוא הקלות בה היין נלגם. בלי ששמים לב לפתע נגמר כל הבקבוק ואז מבלי לחשוב פעמיים פשוט פותחים עוד בקבוק. כמו בטוסקנה.
כמקבץ גלויות נראה שיקב רמת הגולן הוא כור ההיתוך של היין הישראלי, מלמד כל עולה חדש את השפה המקומית אך עם זאת מקפיד לשמור על אופיו ומנהגיו של כל אחד מהם . אנשי היקב מציעים מידי שנה לכל שותי הארץ גרסה צפון ישראלית איכותית לזני ענבים מעולמות רחוקים. ביקב טוענים שזוהי רק ההתחלה.