תארו לכם עולם מונוכרומטי בשחור ולבן, או מסעדה בה מוגשות שתי מנות בלבד, או חנות בגדים גדולה ובה מוכרים רק שני דגמים של אותן שמלות. משעמם, נכון? כך היה נראה עולם היין בארה"ב בשנות ה-80 וה-90. המון יין משני זני ענבים בלבד (כמעט) קברנה סוביניון ושרדונה. אם ישבת אז במסעדה והזמנת יין אדום, סביר להניח שהוגשה לך כוס קברנה סובניון, אם הזמנת לבן כנראה היה היין עשוי מענבי שרדונה. ישנן סיבות היסטוריות רבות להשתלטות זני ה C על העולם. קל לגדל אותם כמעט בכל מקום ושניהם מניבים יינות איכותיים בכל רמת מחיר, מהזול ועד ליקר ביותר. עד עצם היום הזה הם מככבים בראש טבלת הנטיעות העולמית, אדון קברנה באדומים וגברת שרדונה בלבנים אך בזכות דרישת הקהל וסקרנותם של יצרני יין גדולים וקטנים כאחד עולם היין שלנו מגוון ומלא בריחות וטעמים שונים.
רוצים שינוי
תנועת השינוי החלה בניו יורק, אי שם בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אז קמה קבוצת אנשי יין שמאסו ביינות קברנה/ שרדונה. הם קראו לעצמם ABC - Anything But Chardonnay/ Cabernet. תנועת מחאה שכמו רבות כמוה קמה מתוך קבוצת צעירים בעלי נגישות לעולמות טכנולוגים ורצון אמיתי לשנות מציאות ("משפיענים" או "מעצבי דעת קהל" של היום). קולם אכן נשמע ובזכות זרמי תודעה נוספים החלו יצרני יין בארה"ב לחקור ולבדוק זני ענבים שונים שיתאימו לתנאי אקלים, קרקע וטעם קהל.
ארה"ב אמנם רחוקה מאתנו אך תהליכים דומים מתרחשים גם כאן רק תמיד באיחור של כמה שנים. "מהפכת האיכות" החלה עם הקמתו של יקב רמת הגולן ואיתו גילוי הפוטנציאל בטרואר הישראלי ובפרט זה של רמת הגולן. כשרמת הגולן אותרה על ידי חוקר מאוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה כאזור בו מתקיימים תנאים אידאלים לגידול גפני יין, ניטעו כרמים של זני ענבים מוכרים כמו קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה וסוביניון בלאן מהם ייצרו יינות איכות בכמויות קטנות שהפכו איקוניים עם השנים וזכו להצלחה מקומים ובינלאומית. הקהל הישראלי התאהב ביינות מלאי גוף, טאנינים וניחוחות עץ ובדומה לאמריקאים של שנות ה-90, דרש וקיבל אותם.
אך ביקב רמת הגולן לא קפאו על השמרים והחלו במסע שאינו נגמר בחיפוש אחר זני ענבים נוספים אותם ניתן לגדל בכל חלקי הרמה ומהם מפיקים יינות לא פחות טובים מהקברנה הקלאסי. התוצאות לא איחרו להגיע כשראשוני הזנים "האחרים", סירה ופינו נואר יצאו לשוק. אחריהם הגיעו סנג'ובזה, גוורצטרמינר וריזלינג ומאוחר יותר הופיעו על המדפים גם נביולו, מלבק, ויונייה וטינטה קאו. כיום גדלים בכרמים של רמת הגולן כ- 19 זני ענבים שונים ותהליך החקירה ולמידת הזנים רק החל. כל אלה מלווים בעשייה מקצועית ביקב וטכניקות ייצור מהמתקדמות בעולם המאפשרות לזני הענבים לבטא את אופיים באופן נקי וטהור. גם החך הישראלי הולך ומשתנה עם הזמן. הפכנו צרכני יין סקרנים ופתוחים לטעמים וסגנונות שונים והדיבור על זהותו ואופיו של יין ישראלי הפך רלוונטי בתהליך האבולוציה של הענף.
פינו נואר ים תיכוני
בחרתי להתחיל את המסע דווקא עם פינו נואר מפני שעל רצף התכונות הוא ממקום בקצה הכי רחוק מקברנה סוביניון. פינו נואר זן ענבים מפונק במיוחד שאף פעם לא עושה חיים קלים למי שמחליט לגדל אותו, בטח באזור חם כמו ישראל. הוא עדין, רגיש וזקוק לאקלים קר כדי להבשיל לאיטו ורק כך הוא צובר טעמים וריחות אופייניים. בעזרת עבודה ייננית עדינה וחכמה אפשר לשמר את אותם הטעמים והריחות גם בבקבוק והיינות הטובים ביותר יכולים להתבגר במשך שנים ארוכות. מקורם של אותם יינות איכות באזורי יין קרים כמו בורגון שבצרפת, אורגון בצפון ארה"ב ובאזורים הקרים של אוסטרליה וניו זילנד ובהתאם לאיכותם גם תג המחיר גבוה במיוחד. לעומתו הקברנה מסתדר כמעט בכל מצב, בטח בעולמנו המתחמם. הוא אוהב וצריך חום על מנת להבשיל במלואו, הוא קטן, שחור, מתוק, גדל כמעט בכל אזורי היין בעולם והוא עדיין ללא ספק הזן הכי אהוב שיש.
כתבות נוספות של אורית גרינבוים-לירון DipWSET
גמלא פינו נואר 2020: ציבעו אדום בהיר ויפהפה, כיאה לפינו נואר, באף מתקבלים ריחות נעימים של פרי אדום רענן כמו דובדבנים אדומים, פטל ושזיף אדום, תיבול עדין של פלפל לבן ודשא קצוץ ומעט עישון ברקע. בפה היין יבש לגמרי עם חומצה גבוהה, מעט טאנינים רכים ונעימים ואלכוהול נמוך יחסית ליינות ישראלים - רק 12%. טעמים טובים של פירות אדומים וקלייה שמורגשת יותר בפה מאשר באף. הייתי שמחה לשתות אותו קר מהמקובל ביין אדום, בטמפרטורה של 12 מעלות. יין פירותי, רענן וקל, עשוי היטב ובהחלט הוכחה שבעזרת המון תשומת לב לכל פרט, מקצועיות והבנת הזן והשטח בו הוא גדל אפשר ליצר פינו נואר צפון ישראלי נפלא. המחיר: 65 ₪
תהליך חקירת הזנים הוביל את יקב רמת רמת הגולן לנטוע כרמי פינו נואר בצפון הרמה והתוצאה בהחלט מצדיקה את המאמץ הרב בגידול וייצור יין כה עדין במדינה שעדינות היא ממנה והלאה.